ראש השנה נשמע כמו זמן טוב לצאת למסע ל'תחנה הבאה' (ואולי האחרונה) בדרכו של הנער שנשר מהמסגרת ויושב בטל בבית. האם עדיף לחפש לו מסגרת שבה יהיה "זנב לאריות" או למצוא לו את המקום שבה ימצא עצמו "ראש לשועלים"? מה כוחה והשפעתה של מסגרת ייעודית, וגם כלי פרקטי: מי יכול לעזור לנו לעשות סדר כשהכל נראה בלגן אחד גדול?
מסגרות ישיבה "נורמטיביות" יתאפיינו בתפיסה כי חיי הלימוד נמצאים במרכז.
בין המסגרות עצמן ישנן תתי-תפיסות לימודיות שונות של העמקה או הרחבה כשיטת הלימוד המנחה, אך הדומה והמשותף לכולן הוא מספר רב של שעות למידה המחולקות ל"סדרים" ול"שיעורים".
בגילאי 18 ומעלה לומדים הנערים בממוצע כ10 שעות בינם לבין עצמם או עם חברותא לימודי גמרא, מוסר והלכה, במהלך שלושה סדרים ביום. תהליך הלמידה משמעותי ואינטנסיבי ומשליך גם על תפיסת העצמי ויחסי הגומלין החברתיים של הנער מול חבריו, הוריו ורבותיו.
החרדיות הישראלית העכשווית, שבמידה רבה עוצבה על ידי קברניטי הציבור החרדי–ליטאי בארץ ישראל, מונעת על פי השקפה בסיסית המקדשת את "חברת הלומדים". כאשר לפי תפיסה זו, הגברים החרדים נדרשים להמשיך בלימודי הקודש אף לאחר נישואיהם, במסגרת "כולל", ללא מועד סיום רשמי, ולהישען כלכלית על מלגות קיום ופרנסת נשותיהם, במובחן מהחרדיות במאות הקודמות, אז הופנו יחידי סגולה ללמוד תורה, תוך חיי פרישות מעולם המעשה, ושאר הציבור עבד לפרנסתו.
חברת הלומדים בישראל גדלה והתפתחה באמצעות רשת כוללים ענפה שתקציבה ניזון גם מהמדינה, אך בעיקר מתורמים פרטיים. רעיון חברת הלומדים הלך והתחזק במרוצת השנים, והלחץ על בני הישיבות להמשיך ללמוד לאחר הנישואים הכה שורש. כך גדל בהתמדה מספר אברכי הכוללים לאחר נישואיהם ונקבע כעובדה בשטח לרבים הממשיכים בכך שנים רבות, בעיקר ממגזר בני הישיבות הליטאיות. הציבור הליטאי הוא מיעוט בקרב כלל הציבור החרדי, אך להנהגה הליטאית משקל אינטלקטואלי כבד המוביל את הטון הלימודי והחינוכי בציבור החרדי כולו.
הגישה החרדית הבסיסית והקונפורמית תטען כי: 'על כל אחד מוטלת החיוב ללימוד תורה- כל היום וכל החיים'.
תפיסה זו הושרשה בציבור לאחר השואה בשנות ה50 עם הקמת המדינה והתפשטות החילוניות, עולם התורה היה דל, וכך קם הצורך להאדיר את קרנה של התורה לחנך את הציבור להתמסר אך ורק לימוד התורה, לאחר פטירתו של הרב מפונביז' בשנת 1969 במהלך שנות ה 70-80, נתן ראש ישיבת פונביז' מרן הרב שך זצ"ל משקל רב לכך והרחיב את עולם הישיבות והקים ישיבות רבות ע"י ארגון אב"ת, וכן הקים את תנועה דגל התורה ב 1989 כתוצאה מרמיסה של מעמדם של בני התורה, שעוסקים רק בלימוד תורה, בשונה מאגודת ישראל שדגלה בפלורליזם בנושא היציאה לעבודה.
באתוס הליטאי, הישיבה נתפסת כ'תיבת נח' השטה בשלוה על גלי עולם מבולבל ותוהה, אי של אמת בים השקר והאפסות של העולם הזה.
אולם לא כל נערי ישראל יכלו לעמוד בדרישות אילו והחברה היא זאת שהכריחה אותם להישאר במסגרת זו והפילה חללים שלא עמדו בדרישות, הן מחמת הקושי ההסתגלותי והן מחמת ההיחשפות לעולם שמבחוץ,
מה שכונתה בעבר "תופעה זניחה" ואשר נהגו להצניעה, הפכה כיום לתופעה רחבה המקיפה את כלל המגזרים. ניתן לראות התעוררות קהילתית מוגברת בכדי לתת מענה לתופעה הנ"ל. ע"י הגברת המודעות, זיהוי מוקדם של בעיות לימודיות / רגשיות ונתינת מענה, הכשרה מקצועית לעוסקים בתחום החינוך, הקמת מסגרות לימודיות המותאמות לנוער הנושר, שימוש ורתימת גופים הקיימים היום במדינה כגון היח' לקידום הנוער, פרויקט היל"ה, חינוך טכנולוגי, ועוד.
נראה בברור כי התהליך של חינוך לתבנית אחת (לימוד תורה כל היום) כפי שהיה נהוג במגזר החרדי. נבחן שוב בעיני מנהיגי המגזר שאף נותנים הסכמה שבשתיקה לחשיבה מחודשת בעניין ומוכנים לקבלת התפיסה הרעיונית המחודשת כי יתכן שישנם תלמידים הזקוקים למסגרת אחרת- המשלבת לימודי חול ומקצוע, מענים מקצועיים וכיו"ב.
סוגי ומאפיינים של מסגרות ייעודיות על רצף הנשירה החרדי
בשנים האחרונות הצרכים האקלקטיים ותופעת הנוער הנושר הפושה במגזר הובילו אף את הציבור החרדי ומנהיגיו לייצר מסגרות ייעודיות שונות ומותאמות לצרכים, מתוך מגמת פתיחות והרחבת המסגרות הישיבתיות החד מימדיות כבתקופת העבר, ולייצר מענים שונים ומותאמים על פני ציר רצף הנשירה, החל משילוב מענים רגשיים מגוונים, העשרה בלתי-פורמלית, לימודי ליבה, בגרויות, לימודים מקצועיים שונים וכלה במסגרות המשלבות שירות בצבא ועבודה.
בין הסוגים המאפיינים מסגרות ייעודיות במגזר ניתן למנות:
"ישיבות חלשות"
תחת התואר ישיבה תקרא רק מסגרת שאינה משלבת לימודי חול כלל. על פי רוב מדובר במסגרת בינונית ומטה, המסוגלת להכיל בחורים בצורה אינדיבידואלית יותר, מותאמת לרמתם, בד"כ מונה מספר מצומצם יותר של בחורים ומעניקה להם יחס אישי וחם. הדמות האחראית על נושא הטיפול תהיה לרוב 'המשגיח' או ה'משגיח קטן', לאחרונה החלו להיות הכשרות בסיסיות בתחום גם לאנשי צוות וכן מענים עירוניים המשלבים מטפלים ועו"סים חיצוניים ככח עזר.
"ישיבות לנוער מתמודד בתחילת רצף הנשירה"
מסגרות לנוער שנפלט כבר מישיבות המיינסטרים עקב מכלול בעיות כמו: פערי למידה, בעיות קשב וריכוז, קשיי למידה, בעיות רגשיות, בעיות משטר ולחץ ובעיות התנהגותיות. הישיבות מתפקדות חיצונית כ'ישיבה' ושומרות על צביון חרדי כולל חזות 'שחור לבן', אך מקיימות 'התאמות' כמו: זמנים וסדרים מונגשים ומותאמים יותר, אברך/חונך צמוד, שילוב קורסים ופעילויות, תרבות פנאי וחיי חברה פעילים, גיבוש חברתי וכן מענים מקצועיים יותר.
ישיבות 'חצי יום'
לאלו שאינם מסוגלים ללמוד יום שלב אך אינם רוצים להתנתק לחלוטין מסטטוס הבחור החרדי הלומד ומעוניינים בהוראת רבם 'לשלב' לימודים עם יציאה לשוק העבודה.
ישיבות עם לימודי בגרות/חינוך טכנולוגי
מסגרות אלו נחשבות יחסית בסוף רצף הנשירה במגזר החרדי ומתאימות לנער שלא צלח בתחנות הקודמות והמטרה הוגדרה אצלו להוציאו בראש ובראשונה 'בן אדם',- "באשר הוא שם..." עם דגש על מסגרת לשם מסגרת, לימודי תעודה והכשרה בסיסית לחיים כדי להשתלב בחברה ולא להיות עליה לנטל. אלמנט הדת והרוחניות די שולי במסגרות אלו לרוב מבחירה או ממציאות קיימת נוכח קהל היעד.
מסגרות היל"ה ועמותות
המסגרות הללו מתבטאים בעבודת שטח של איסוף נערים מהרחוב ושיקומם אותם.
מסגרות היל"ה, הן חלק מהמטריה הכוללת של 'קידום נוער' עירוני ומתבטאות בדגש על התחום הלימודי- השלמת פערי למידה ורצון להוציא את הנערים ממעגל הפשיעה ולשלב אותם מנטל לחברה לבעלי מקצוע פרודוקטיבי לתועלת הכלל. לצורך כל הם מתרכזים ללמידה מתוגברת ומקדמת של שיעורי עזר למשך מספר שעות יומיות מתוך מטרה להשלים בגרויות ולהתקדם מקצועית.
הדומה במסגרות נוספות כגון עמותת על"ם ודומיה יהיה תהליך האיסוף והטעינה של הנערים מהרחוב ממש ובמצבי קיצון, אך לעומת זאת תהליך החיברות יהיה פחות פורמאלי וכן ייתן דגשים על התחום הרגשי דווקא, כטיפול, הדרכה, ייעוץ וסיוע מקצועי בגמילה מהתמכרויות ועוד.
כלים ומענים ייחודיים המשולבים במסגרות הללו
במסגרות הללו, המותאמות לצרכים הספציפיים, בהכוונת גורם מוסמך ובעצת והוראת רב הנוגעת לתמונת המצב האישית של הנער, משולבים מענים שונים. הללו נותנים מקום לשילוב הצופן הבלתי פורמלי (כהנא 2003) בסביבת הלימודים הפורמלית ולביסוס מספר הנחות מאפשרות בחירה ומגבשות זהות למתבגר.
סל מענים מותאמים המסופק במסגרות הייעודיות לבחורים חלשים או על פני רצף הנשירה מונה:
יעדים פדגוגיים
כחלק מהצורך בהשלמת פערי הלמידה וחיבור מחודש לחוויית הלמידה האישית, ופרט בחברה החרדית השמה דגש רב על עליונותה של "חברת הלומדים" מקבלים הנערים במצבי סיכון הלומדים במסגרות ייעודיות מענים רבים ומגוונים בתחום- אבחונים דידקטיים פרטניים, הוראה מתקנת וקבוצות למידה מותאמות, הוראה פרטית למקצועות קודש והצמדת חונך, חינוך חברתי, בגרויות, חינוך טכנולוגי, הכשרה מקצועית ולימודי תעודה, טכנאות סלולר, מגמות צילום, עריכת תמונות וסרטים, מגמת מחשבים, מגמת מוזיקה, קורס כשרות וכיו"ב
כישורי חיים והעשרה
במהלך תהליכי ההעשרה וכישורי החיים עוברים הנערים תהליך העצמה שמשמעותו: מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה יחסית בחיים, בגורל ובסביבה (פרטוש 2004).
עפ"י המודל של ברנטרו (1990) קיימים ארבעה צרכים בסיסיים של האדם, שאם אינם מתמלאים, בני אדם לא יוכלו לחוש מועצמים. ארבעת הצרכים הם: שייכות (Belonging ), שליטה (Mastery), עצמאות-אוטונומיה Independence)) ונדיבות- "לתת" (Generosity).
זוהי התחושה של האדם שביכולתו לפעול ולהשיג את המטרה. בתהליך ההעצמה האדם מחזק את האמונה שלו ביכולת לקבל החלטות וביכולתו להתמודד עם קשיים ולפתור בעיות. ניתן לראות את אחת ממטרותינו כהורים וכמורים לתת לכל ילד/תלמיד את התנאים הדרושים להביאו למסוגלות ולהעצמה אישית . (בקינגהם וקליפטון 2005)
במכלול קורסי העשרה שבמסגרות הייעודיות נוכל למצוא למשל: חוג עזרה ראשונה, מטבח כישורי חיים, שיחות העצמה, חוג אלקטרוניקה, קורס אילוף כלבים, פעילות odt, מרכז חתירה, מגמת מוזיקה וכישורי חיים.
תחום חברתי
בגיל ההתבגרות בני נוער רבים שוהים שעות ארוכות מחוץ לבית עם בני גילם (רנואל וגוטר, 2003).
לעיתים העדר מקומות בילוי מוסדרים המיועדים לבני נוער גורם לכך שהרחוב הוא המרחב החברתי היחידי הנגיש עבורם. אפיוני הבילוי של נוער מנותק כוללים שיטוט מרובה עם חברים ובילוי בקניונים ובמועדוני משחקים ומיעוט בזמן לבלות בבית עם בני המשפחה. ככל שמצב הניתוק של הנער עולה, כך הוא נוטה לבלות יותר במסעדות ובפאבים. במסגרות הביתיות, הנוער המנותק מרבה לצפות בטלוויזיה, בעיקר בתכניות בידור, שעשועונים וסרטים. בחברה החרדית אין מקלטי טלוויזיה ואין אישור לצאת לאירועי תרבות, לכן, אחד ממאפייני הבילוי של הנוער החרדי המנותק הוא שוטטות וחיפוש אחר מקורות בילוי וכן חיפוש אחר חיבור לאינטרנט וסמארטפון תוך רצון לגבש תרבות פנאי אלטרנטיבית בצפייה בתוכניות טלוויזיה, סרטים וסדרות ושיטוט ברשתות אינטרנט חברתיות כדוגמת פייסבוק, אינסטגרם ועוד.
העבודה החינוכית-טיפולית עם מתבגרים במצבי סיכון, זו שבתחילה כונתה 'עבודה עם נוער מנותק, צמחה מתוך העבודה החינוכית הכללית עם מתבגרים... אלו שימשו כמקומות מפגש לצעירים למטרות בילוי, פנאי וספורט- גרסה מוקדמת למועדונים חברתיים ואגודות ספורט למיניהן.
מתחילת הדרך ועד היום אחד המאפיינים המרכזיים של העבודה החינוכית-טיפולית עם בני נוער הוא שילובם של אלה בפעילויות פנאי ובפעילויות בעלות מטרות חברתיות, פעילויות פנאי ובילוי חברתי וכן פעילויות מאורגנות יותר שנועדו להציג דוגמא אישית חיובית, להנחיל ערכים ולחשוף את בני הנוער לתפיסה מסוימת כחלק מבניית זהות ופיתוח מודעות עצמית.
מסגרת ייעודית כיום נדרשת להתאים פעילויות תרבות ופנאי ומשלבת גם אמצעים נוספים כספריה, פעילויות ספורט, טיולים ואטרקציות, רכיבת סוסים, תחרויות, משחקי מחשב, משחקי כדור, חדר כושר, קפוארה, אומנות לחימה ומגוון מענים המאפשרים ביטוי חברתי ואלטרנטיבה משמעותית לחיי החברה שהרחוב מציע לנערים הנמצאים במצבי בסיכון.
תחום טיפולי
סביבה טיפולית היא מסגרת מובנית הרואה בכל התנסויות היום-יומיות של המתבגר חוויות טיפוליות (נתן- סלקובסקי).
טיפול יכול להיות גם באמצעות כלים שונים ומגוונים ולהיחשב אף כ"תרפיה בשטח"- שימוש בחוויות קיומיות וסביבתיות כאמצעי לטיפול ולקידום, "טיפול בחלב וקרקרים באמצע הלילה" (תומס, שאטל ומרטין) או משמעותו של 'חדר עישון' קטן בעיניי המטופלים כ"חדר הטוב והטיפולי ביותר בקומה" ששם אפשר לשתף להביע בצורה חופשית רגשות ולהחצין התנהגויות, "מה שקורה בחדר עישון נשאר בחדר עישון".
במחקרים מחלקים את התחום הטיפולי ל4 עקרונות סביבתיים מנחים: (דויטש, 2005, 2010)
"דמוקרטיזציה"- שוויוניות בקבלת החלטות בין הצוות לבני הנוער המטופלים
"הכלה"- קבלת התנהגויות קשות, לרבות כאלו שאינן נורמטיביות, תוך כדי קביעת גבולות ברורים והמרת הענישה בתהליך של עיבוד, הכלה ובירור אותן התנהגויות.
"שיתופיות"- אפשרות לחלוק חוויות ומאורעות עם הסביבה, תמיכה קבוצתית ולמידה הדדית לצורך מתן תמיכה ומשוב. הקבוצה משמשת מסגרת טיפולית נוספת ובהקשר של נוער מקצה מקום גם לקבוצת השווים כמהותית להליך גיבוש הזהות והשייכות לבני נוער.
"התמודדות עם המציאות"- עקרון סוציו-תרפויטי שמספק למטופלים משוב לאופן התמודדותם עם משימות ותפקידים שמוטלים עליהם ומאפשר למידה של משימות ותפקידים חברתיים
מסגרת ייעודית לנוער נושר תאפשר מגוון מענים בתחום הטיפול כ: אבחון מקצועי, הכוונה למענה מקצועי, עו"סים, יועץ חינוכי, פסיכולוג, פסיכיאטר, טיפולים רגשיים, טיפול באומנויות, הדרכת הורים וניתוח התנהגות.
חשוב להכיר: עזרה ראשונה למתמודד!
אז מי יכול לעשות לנו סדר בבלגן? להפנות למקום הנכון, לתווך לאנשי המקצוע והטיפול שבאיזור המגורים וללוות את התהליך במקצועיות ויעילות?
זה אולי הזמן להכיר את עמותת ענ"ף, האיגוד הראשון והבכיר מסוגו המונה למעלה מ300 רבנים, אנשי חינוך, טיפול ומקצוע על פני כל רצף הנשירה ובפריסה ארצית, הפעילים ונושאים תפקיד בתחום הנשירה. מהם מנהלי מסגרות ייעודיות, בעלי ארגונים ומרכזי טיפול, בכירים בעלי השפעה במערכות החינוך, הממשל, הפיקוח והרווחה.
מאחורי האיגוד ההתנדבותי עומדים קומץ אנשי מעשה, הנושאים תפקידים בכירים במספר נקודות ממשק מהותיות לתופעה ש'הרימו את הכפפה' מתוך יוזמה חשובה לקדם את השיח והטיפול בנושא הנשירה, ללא מטרות רווח. הפניות מתבצעות באמצעות האתר או דרך חברי האיגוד השונים שנרתמים לסייע בכל מקרה לגופו. (כותב שורות אלו נמנה אף הוא על חברי ההנהלה של האיגוד ומתוך כך, כשאר חברי האיגוד, מציע את עצמו ועזרתו גם באמצעות פנייה אישית במייל שמצורף לכל טור).
האיגוד מספק להורים ולנערים/ות שירותי ייעוץ והכוונה, הכשרה מקצועית, מידע וכלים לקידום והעצמת הנוער, הפנייה לגורמי מקצוע והשמה במסגרות מתאימות תוך מיון, בדיקה וטיפול הולם.
באיגוד ניתן לקבל גם מידע על גורמי מקצוע וטיפול באזור המגורים המבוקש ע"מ שיהיו שותפים בליווי התהליך, וכן ידע וכלים מעשיים מהעולם החינוכי והטיפולי באמצעות כתבות ומאמרים מקצועיים שמפורסמים באתר על בסיס קבוע.
במסגרת "ספר המוסדות" של ענ"ף, ניתן לנטר בצורה ראשונית עפ"י קריטריונים ברורים את המסגרות המתאימות לנער, להבין את אפיון המסגרת האינדיבידואלי בהתאם לצורך וכן ליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים להמשך התהליך.
עבור מנהלי מסגרות משמש האיגוד ככתובת לחשיפת המסגרת וכן לשיח עמיתים מקיף ונדיר מסוגו. בנוסף, איגוד ענ"ף שם לעצמו למטרה לספק הכשרות מקצועיים, ימי עיון וסיורים לחברי האיגוד על מנת להוסיף ולהתייעל כארגון דינאמי ומקצועי ששם את קידום הנוער המתמודד במרכז חייו כאידיאל.
לאנשי המקצוע והטיפול חברות באיגוד נחשבת להכרה ומשמשת כסממן ואחריות לרמה אישית ומקצועית. ריבוי הדעות והשיטות בקבוצה יוצרים חשיבת המונים מערכתית רב-תחומית על תופעת הנשירה ודרכי הטיפול שבה לתועלת כלל המשתתפים ואף הפניה לגורמים המתאימים לצורך טיפול ממוקד ומעמיק לפי העניין.
הידיעה כי "יש כתובת" וכי אין חובה להתמודד לבד עם האתגר העומד בפתחנו, היא כלי עזר ראשוני חשוב ונחוץ מאין כמוהו שמהווה "עזרה ראשונה" בתהליך ההשמה למסגרות והטיפול בנער/ה.
לקריאת המאמרים הקודמים בסדרה:
• לקריאת המאמר הראשון בסדרה "ישיבה של נעליים"
• לקריאת המאמר השני בסדרה "אבות ובנים: כיצד מתמודדים בבין הזמנים"
• לקריאת המאמר השלישי בסדרה "על כנפי נ(ו)שרים: הכל בראש"
• לקריאת המאמר הרביעי בסדרה "האם אני נושר? הנערים שמחוץ ל(ה)גדרות"
• לקריאת המאמר החמישי בסדרה "מחוץ ל(ה)גדרות – האם יותר חרדים נושרים?"
• לקריאת המאמר השישי בסדרה "אלול: הזמן לזהות ולשנות את ה'נושר' שבנו"
• לקריאת המאמר השביעי בסדרה "אין ילד רע, יש ילד ש(יצר ה)רע לו"
• לקריאת המאמר השמיני בסדרה "כיצד לנהוג: כפייה דתית או חוויה דתית?"
הרב אבי אברהם, מנהל חינוכי בישיבת "דרכי צבי", מייסד 'מרכז קומ"ה' לקידום והעצמה ומטפל רגשי מטעם מח' נוער בעיריית ב"ב ומרכז תורני 'אוהליך', חבר הנהלת איגוד ענ"ף.
לפניות והארות: merkazkuma@gmail.com