תאוריית הווייז: כיצד להגיע אל היעד הרצוי

לפניכם סדרת מאמרים הפורשים 'משנה סדורה' ומפורטת של שלבי תהליכים של שינוי בצמיחה, העצמה, גדילה של בני נוער. בסדרה זו נעקוב יחד משלב ההכרות בין המטפל למטופל ועד לשלב השגת היעדים והמטרות.

בטור הנוכחי אציג את שני השלבים הראשונים מתוך 'עשרת הדיברות' של "תאוריית הוויז", קליטה והתמקמות. כל השלבים מתבססים על אופרציות באפליקציית הניווט 'וויז'. מתוך ניסיון רב השנים שלי עם אוכלוסיית הנוער, הלמידה את הנערים, מתוך הכרות עמוקה עם השטח והבנת הצרכים של בני הנוער, נולדה תאוריה זאת. זהו תמצות מזוקק של רעיונות ומחשבות אודות עבודה חינוכית עם נערים שעשוי לסייע באנשי חינוך וטיפול להבין טוב ועמוק יותר את הדרך החינוכית.

עשרת השלבים בתאוריית הוויז הם: קליטה, התמקמות, קביעת יעד, הצגת מידע, מעקב, קבלת החלטות, הגדרות קול ותצוגה, חישוב מסלול מחדש, שיתופיות, הגעת ליעד.

תקשורת עם בני נוער

הכרות עם המושג תקשורת יש לנו מרגע בו אנו זוכרים את עצמינו. כל הבנייתנו כבני אדם מתבססת על האינטראקציות אותן אנו מקיימים עם הקרובים לנו. בין אם דרך שפה, בין אם בתקשורת שאינה מילולית. דרך מגע של אם עם ילד, דרך מבטים, שפת גוף ועוד אין ספור דרכים בהן ניתן לתקשר.

נשאלתי בעבר על ידי מכר, "אז מה בעצם אתה עושה שם בקידום נוער שלך?" על פניו, נדמה כשאלה פשוטה, אך נדרשה ממני מחשבה מעמיקה אודות התשובה שתקיף את כל המרכיבים של עשייתי. חשבתי על כך, ועניתי, לרוב, אני פשוט מתקשר.

תקשורת. מלאכה שנשמעת כפשוטה, אך מורכבת מאז בריאת העולם. תקשורת מכילה בתוכה כל כך הרבה מרכיבים וסוגים. ישנם שני סוגי תקשורת אותם אני איתרתי, תקשורת מכילה ותקשורת מצפה. על מנת שתהליך נכון ומשמעותי יתרחש עם בני הנוער, יש לקחת את שני הסוגים הללו בחשבון, מכיוון שבמידה ואחד מהם חסר, התקשורת עשויה להיות חסרה, בייחוד שמדובר בחינוך של בני נוער בסיכון.

גיל ההתבגרות מאתגר מאד מבחינת התקשורת, הרבה מתבגרים מתחילים ללכת לאיבוד כאשר נדרשים לתווך את רגשותיהם לסביבה, לפעמים עולם המבוגרים דורש מהם "קצת יותר מידי", משפטים כמו: 'תגיד כבר מה מפריע לך, תדבר! מה, אתה ילד קטן.? אם רק תגיד איך אתה מרגיש נוכל לעזור לך..' – מה שאנו לפעמים מתקשים להבין הוא שנערים, ובפרט נערים בסיכון, מאותגרים מאד כשהם נדרשים לתקשר. ישנן לא מעט סיבות לקושי שלהם בתקשורת, אותן נציין במהלך המאמר, אך העיקרית מביניהן היא חוסר יכולת לתת אמון בעולם ובאחר, ובפרט בעולם המבוגרים.

עבודה חינוכית טיפולית עם נערים

מערכות יחסים בין שני אנשים, ובפרט בקשר של מטפל עם מטופל, מורה ותלמיד, אנשי חינוך ובני נוער וכו', מבוססות על וולנטריות מחד, ומחויבות מאידך. על פניו שני אלו עלולים להתפרש כסותרים אחד את השני, אך כאשר מתבוננים על כך באופן מעגלי והוליסטי, על מנת שמערכת יחסים תתרחש בצורה הבריאה והמיטיבה ביותר, שני אלמנטים אלו מוכרחים להתקיים ולהזין האחד את השני כאשר עובדים בחינוך.

לאורך השנים נוכחתי לגלות כי הוולונטריות, הרצון "הנקי" והפשוט להגיע לעבודה הוא תנאי הכרחי. אדם שמגיע לעבוד עם נערים, אך עושה זאת ממחויבות בלבד חסר את החדווה, את היצירתיות, התשוקה היא זאת שמניעה אותו, ובמקביל, חייבת להתקיים מחויבות ועקביות על מנת שבני הנוער ירגישו קרקע בטוחה ויציבה מצד המבוגרים האחראיים.

ישנם שתי דרכים בהן ניתן לטפל באנשים, (הורה ילד, מטפל מטופל, מדריך חניך, וכו') לעיתים בוחרים את אחת הדרכים, ולפעמים משלבים בין שתיהן;

על פי הספרות הפסיכולוגית, ישנה גישה שנקראת הוויה של נוכחות. being. . פשוט להיות נוכח. להימצא בתוך אותו מרחב עם האדם השני, להכיל אותו כפי שהוא מבלי להציב יעדים ומטרות, מבלי לצפות, להיות בתוך אותו המרחב ולהעניק ביטחון מעצם הנוכחות. גישה טיפולית זאת רווחת בלא מעט אג'נדות טיפוליות. אחד מאבות הפסיכולוגיה, וויניקוט, טוען כי נוכחות ( being) מתחילה עוד בינקות, בעוד האם נמצאת באותו המרחב עם תינוקה ומכילה את קיומו עם עצם היותה בסביבתו. התקשורת מסוג הראשון מתבססת על גישה זו, תקשורת מכילה. ניהול תקשורת מתוך אמפטיה, המצאות טוטאלית בקשר, ובמקום בו המטופל נמצא מבלי לנסות להניע אותו לפעולה, אלא פשוט להיות איתו במקום בו בוחר כרגע להיות. ללא תנאים, ללא ניסיון לשינוי.

הצורך העמוק בקשר מכיל הוא בסיסי בחווית הנפש של האדם. על ידי קשר מכיל, האדם מסוגל ללמוד לפתח בקרבו צד של הכלה כזה בנפשו, צד שמקבל את עצמו כמו שהוא בלי תנאי, שלם עם מציאותו, מקבל ושלם עם עצמו וגורלו. על ידי קשר מכיל של האם, האב, המטפל, המחנך, מתאפשרת לאדם היכולת לפתח בעצמו מנגנון הרגעה פנימי משל עצמו.

העולם בו אנו חיים אינו שלם, כך גם האדם. הוא אינו שלם, הוא מסתובב עם חסרון פנימי קבוע בתוכו, ועל ידי קשר מכיל מצליח האדם לקבל בתוכו גם את חסרונותיו. קשר מכיל הופך להוות כמודל לחיקוי בעבודה פנימית תוך נפשית.

בטור זה אני אתמקד בסוג נוסף וחשוב אף הוא של תקשורת. תקשורת מצפה. החלק הנוסף של תקשורת מתבססת אף על הספרות הפסיכולוגית ונקראית doing. זהו מצב בו האדם המטפל לא רק נוכח אלא נוכח באופן אקטיבי מול המטופל. אף הוא קשוב לצרכיו המטופל, נמצא איתו יחד במקום בו הוא בוחר להיות, אך משם מניע אותו לפעולה שתקדם אותו במידה הטובה ביותר עבורו. תקשורת מצפה מציבה יעדים, מטרות, העצמה של המטופל בו וביכולות שלו להתקדם.

'תאוריית הוויז'- מערכת הפעלה

כשניגשים לעבוד במסגרת של נוער בסיכון נתקלים בבלגן, כאוס, אנשי חינוך זועקים לכלים. איך בתוך הכאוס הזה ניתן לעשות סדר? אני מאמין שעל מנת לדעת כיצד לגשת נכון לבני הנוער, יש להתבסס על מערכות הפעלה, מעין סכמה שתובנה בתוכינו ממנה נשאב השראה, ודרכה נעבוד ביום יום. אני אנסה במאמר זה להביא תוכנית פעולה מונגשת לעבודה עם בני נוער בסיכון במסגרת חינוך בלתי פורמאלית.

בשנים האחרונות אנו עדים לקדמה טכנולוגית רבה שמקלה על חיינו בהרבה, באחת מנסיעותיי הרבות בעוד מקשיב להנחיות של ווייז (אפליקציית ניווט ישראלית) מצאתי הקבלה כמעט מושלמת לתקשורת מצפה. התבוננתי לעומק על אפליקציה זו והבנתי כמה חלקים בה נושקים לתקשורת המצפה אותה אני חוקר מזה שנים.

כעט אפרוש בפניכם, עשרה מרכיבים ומהלכים שבעזרתם בונים את האינטרקציה עם המטופל (נער במקרה שלנו) באופן שמקביל למאפייני הוויז. אקדים ואומר, שבתהליך התערבותי זה, יש לכלול את הציפיה והדירבון כמרכיבים אינטגרלים של התהליך; זיהוי מיקומו הרגשי והפיזי של הנער, וניסיון משותף להביאו למקום אחר וטוב יותר ממה שנמצא בו כיום.

שלב ראשון: קליטה- כימיה:

על מנת שמערכת הניווט תעבוד מוכרחה להיות קליטה. על השרת להתחבר ללוויין ועל ידי כך להיות מופעל להמשך תכנון הנסיעה. כך גם בעבודה מול הנערים. במקרה שלנו, הקליטה היא הכימיה. ללא כימיה, קשר, מערכת יחסים המבוססת על אמון, לא יתרחש כל תהליך משמעותי. כפי שציינו בתחילת הפרק, לבני נוער קושי רב בנתינת אמון באחר. רובם חוו חוויות של אכזבה, לעיתים בחוויה שלהם, הם שמו את מבטחם באחר "לריק", ולבסוף נחלו אכזבה.

לנערים איתם אנו עובדים ישנם חיישנים חדים ביותר, הם יודעים באופן כמעט מדויק, מי לצידם, מי מאמין בהם וביכולתם ועל מי ניתן להישען. החוויות המורכבות שעברו בחייהם חידדו להם את החושים, ולרוב, האינטליגנציה הרגשית שלהם גבוהה מאד ומסייעת להם לזהות את האדם שעומד מולם. אם כך, ה"קליטה"- הכימיה, קריטית לתחילת התהליך. כפי שמוצג על המסך הסימון הקטן שאכן ישנה קליטה, כך חשוב לדעת כי ישנה היענות לשיח ותהליך מצד הנער ומצד עובד הנוער. רק כאשר נקבל "אישור קליטה" מצד הנער, נוכל לדעת שהוא מרגיש מספיק נוח ובטוח בקשר בינינו.

שלב שני: התמקמות- העלאת המודעות:

שלב שני באפליקציית ווייז הוא ציון מיקום. הווייז מסמן לך איפה אתה נמצא כרגע, מה המיקום שלך על המסלול, שם אותך על המפה. כך גם בעבודה עם בני הנוער, חשוב מאד לציין עבור הנער מה מיקומו הרגשיתפקודילימודי. לעיתים בני הנוער מתנהלים באופן בו הם אינם מודעים להשלכות של מעשיהם. מכיוון שהם לרוב "סוחבים" איתם משקעים רבים הם מתקשים להשהות, לעצור ולחשוב היכן הם נמצאים. ההסתכלות הזאת עלולה לאיים עליהם, ועדיף להם להתעלם, לברוח, ולא להתמודד. אנו כעובדי נוער נדרשים לשקף באופן רציף את מצבם של הנערים. השיקוף חייב להתבצע במקום מכיל, לא מאיים, בסביבה תומכת ולא שיפוטית. להציב מראה מול אדם זאת פעולה מורכבת מאד, ועלינו לעשות זאת בצורה רגישה ומותאמת. לנערים שקשה להחזיק שיח וורבלי בלבד, ניתן להציג באופן גרפי את מצבם, לשקף להם באמצעות טבלת התקדמות, להראות באופן כתוב את הדברים בהם הוא חזק, בהם הוא עוד זקוק לשיפור, ואת הדברים אותם כדאי לשנות לחלוטין. ברגע שהנער מבין את מקומו, מודע לכך שמי שעומד מולו רואה אותו כמכלול של הצלחות וחולשות, הוא יוכל להיות פתוח לשינוי. חשוב מאד, באותה מידה שמשקפים את הצורך בשינוי, לדבר על הצורך בשימור התנהלות חיובית, על מנת לצייד את הנער בחוויה עצמית חיובית.

בחלק ראשון זה של סדרת המאמרים, דנו בחשיבות התקשורת הנכונה עם בני נוער. ציינתי כי ישנם שני סוגי תקשורת אותם זיהיתי; תקשורת מצפה ומכילה. שרק על ידי שילוב של שניהם ניתן להגיע לאיזון שלם של קשר נכון ומכוון עם בני נוער. בהמשך דנו בקשיים שעלולים להתעורר בעבודה עם נערים בסיכון, בייחוד בכל הנוגע לתקשורת. ולבסוף, ציינתי את שני השלבים הראשונים המקבילים לשלבים של אפליקציית וויז, העוסקים בתחילת הקשר עם בני נוער, והדגשים המשמעותיים שיש לתת עליהם את הדעת בתחילת העבודה איתם.

בטורים הבאים אתייחס לשלבים נוספים בתהליך העבודה עם בני הנוער, כך שנוכל להעמיק במורכבות, בדגשים לעבודה תקשורתית מיטיבה, מצפה ומכילה עם בני הנוער.