יום עיון חשוב ומרתק בנושא התמודדות החברה בפגיעות במשפחה ומחוצה לה, נערך מטעם 'אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל'.
הכנס יועד ומוקד לרבנים ומורי הוראה לצורך העלאת המודעות לתופעת הפגיעות במשפחה ומחוצה לה תוך מתן כלים להתמודדות נכונה עבור טיפול מונע, סיוע ראשוני או תהליכי.
ערנות והתעניינות רבה גילו 150 הרבנים אשר השתתפו ביום העיון, הם הביעו את שמחתם ללמוד ולהרחיב את הידיעות שלהם בנושא רגיש זה. הם גם הביעו את קורת רוחם מהביטחון שהם מקבלים מעצם הידיעה כי ישנו גוף מקצועי ואמין הנותן מענה רחב היקף להתמודדות עם פגיעות במשפחה ומחוצה לה.
את הכנס פתח הרב הראשי לישראל ונשיא ביה"ד הגדול, הרה"ג דוד לאו שליט"א. בתחילת דבריו הביע את הערכתו הרבה לרבנים הבאים בימי אלול, ימי הרחמים והסליחות ואמר כי "אין מן הנמנע מלהגיד שתופעה זו אינה קיימת אצלנו בציבור. הוכחה לכך הביא מפרשת "כי תצא" בה מסופר על איש שפוגע, על דיני אונס ועוד כהנה וכהנה. וזוהי ההוכחה הטובה ביותר שדברים אלו קיימים. כי התורה לא הייתה סתם כותבת את הדברים. הרב המשיך בפניה לרבנים וציין כי: "העברת הידע המקצועי לרבנים ולרבניות חשוב ביותר, היות והרבנים הם אלה שמדברים עם הקהל והם אלה שיכולים לזהות קשיים, שינויים והתמודדויות בקהילה".
אבחון וזיהוי
הרב לאו ירד לעומק הצומת הייחודית בו עומדים הרבנים המשתתפים בכנס, ובירר את נקודת האמון המדויקת בה הם יכולים להעלות אדם שפגע תוך כדי טיפול נאות לדרך חדשה ובריאה. וכה אמר: "הכרתי בירושלים יהודי גדול שהיה מגדולי ישיבת נובהרדוק, ר' חיים אפריים זייציק זצ"ל, שמעתי ממנו חידוש על נקודה בפרשת השבוע המדברת על פרשת בן סורר ומורה שאינו שומע בקול אביו ואמו.
מדובר באדם שהוא זכאי, הוא לא חטא, אך הוא בהתדרדרות נוראית. בית הדין יודע להחליט האם עדיף שהאיש הזה ייענש היום וימות זכאי. כי סופו נורא. אך, כאן הביא הרב לאו את החידוש העצום והבהיר מיד: אם ההורים מוחלים לו, אין חלים עליו דיני סורר ומורה. "שאל הרב זיצייק ואמר: אם זה ילד סורר, עוד רגע יגנוב לא רק מאביו ואימו אלא יעמוד בפרשת דרכים וילסטם את הבריות? וירצח ויפגע ויעשה את כל הפשעים הרעים. מה הקשר אם אבא ואמא שלו סולחים ומוחלים לו על זה שהוא גנב? אחד כזה, המחילה של ההורים לא אמורה לשנות משהו!
'התורה מלמדת אותנו שאחד כזה שההורים מוחלים לו- זה בסדר' .אמר הרב זייציק נקודה משמעותית. אימהות מזהות! ואימהות יודעות מתי הבכי של הילד נובע כי כואבת לו האוזן ומתי הבכי שלו כשהוא עייף? ומתי הבכי שלו הוא מחמת רעב? אמא לא טועה! אמא מרגישה את הילד! גם אבות יודעים, אך אמא יודעת יותר, כשאמא קובעת על ילד שהיא מוחלת לו על הגנבה, זאת אומרת שהיא מזהה בו שהוא לא מאה אחוז יעמוד בפרשת דרכים וילסטם את הבריות! שיכול להיות שיש בו משהו טוב, ובעזרת אהבה, הקשבה והכלה, היא תוציא אותו מהמקום בו הוא נמצא"! הדברים החזקים הדהדו באולם, והרב המשיך בדבריו: "אנו הרבנים, משמשים כהורים לאנשי קהילה, במחוייבותנו ללמוד ולקבל כלים מקצועיים להתמודדות עם התופעה! וככל שנרחיב את הידע, נוכל לסייע לאנשי הקהילה בהענקת טיפול הן לפוגע והן לנפגע תוך שיתוף פעולה עם גורמי משטרה, רווחה, ואנשי טיפול. כפי שהדברים מתנהלים במרכז הטיפול לנפגעים המנוהל על ידי אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל". הרב סיים את דבריו, וההנהונים מצד הרבנים נראו כמוקירים את דבריו.
האם המציאות אכן קיימת?
הכנס הייחודי בא לתת מקום על מציאות כזו של פגיעות בתוך המשפחה ומחוצה לה, וכן, את חשיבות ערנות הקהילה ומנהיגיה בתחום רגיש זה ומתן מענה מקצועי כפי שמתבצע במרכזי הטיפול של האגודה.
ניתאי מלמד, מטפל בטראומות ומתמחה בנפגעי עבירה העביר לרבנים המשתתפים הרצאה מרתקת ומלאה בכאב, על משמעות הפגיעה והשלכותיה על הקרבן ומעגלי המשפחה.
הרב אשר מלמד, מנכ"ל אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל, פנה ב"קול קורא" בא הוא מבקש לראות באגודה כתובת לליווי הרבנים בכל ההתמודדויות של החברה החרדית בתחום פגיעות במשפחה ומחוצה לה. מהיום תוכלנה פניות המגיעות לרבנים לקבל מענה הולם בכל הקשור לטיפול בפגיעות במשפחה ומחוצה לה. הטיפול שהאגודה מעניקה הינו מותאם במדויק למקרה, ומקצועי במיוחד. באגודה ישנם מקורות מימון לטיפול, וליווי משפחות מול רשויות החוק ככל הנדרש. בנוסף, הדגיש הרב מלמד את חשיבות המניעה והמוגנות. הוא שיתף את הרבנים בתוכנית יזומה של האגודה הפועלת ברחבי הארץ לצמצום התופעה בקרב סגלי ההוראה, הורים וילדים.
ניצב משנה מאיר ברקוביץ, ראש מחלקת נוער ארצי במשטרת ישראל, דיבר על חוק חוות הדיווח ופעילות וועדת הפטור.
הכנס הינו מסד לשיתוף פעולה עתידי וארוך טווח בין האגודה לרבנים, לטובת התמודדות וצמצום היקף תופעת הפגיעות במשפחה ומחוצה לה. יש לציין שפעילות זו הינה מרכז אחד באגודה מתוך חמשת מרכזים העוסקים בתחום הזוגי והמשפחתי, נוער וילד ובריאות הנפש.