כולנו מכירים היטב את הדרכתו של שלמה המלך "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב,ו), אולם נראה שהיישום בפועל של הנחיה זו הוא אחד הדברים הקשים ביותר.
במתכונת החינוכית המקובלת כיום, תלמודי התורה, הישיבות, בתי הספר והתיכונים לבנות עשויים רובם ככולם בתבנית אחת. בשל כך, אנו מתקשים לזהות את ההבדלים בין ילד לילד, בין נער לנער, בין ילדה לילדה ובין נערה לנערה, ועוד יותר מכך אנו מתקשים להתאים לכל אחד ואחת את המסלול החינוכי המתאים עבורו. מרבית מוסדות החינוך דומים יותר לפס ייצור תעשייתי, המבקשים לייצר מודל רצוי אחד במספר עותקים מירבי.
נראה שהתופעה בולטת ביותר בקרב הנערים החרדים בגילאי ה"ישיבות קטנות", בהן נדרשים כל הנערים להתמסר ללימוד תורה ובעיקר ללימוד גמרא מבוקר עד ערב. מדובר במודל חינוכי שהוכיח את עצמו בהצמחת דורות של תלמידי חכמים, אולם לא ניתן להתעלם מאלפי נערים שלא מצאו את מקומם בו. חלקם של נערים אלו נשאר בישיבה ומתפקד בה למחצה לשליש ולרביע, וחלקם מוצא את עצמו במוקדם או במאוחר מחוץ לכותלי הישיבה ונאלץ לחפש את דרכו במקומות אחרים.
מציאות כאובה זו, הובילה לפני 5 שנים להקמת ישיבת "חכמי לב" בירושלים. הישיבה נועדה לתת מענה לנערים חרדים שמסיבות כאלו ואחרות חשו שהמודל המקובל איננו מתאים להם, והם מבקשים לשלב תורה עם דרך ארץ במתכונת של "ישיבה תיכונית חרדית" שבה חצי מסדר היום מוקדש ללימוד גמרא והחצי השני מיועד ללימודים כלליים מגוונים.
מעבר לשילוב של תורה עם דרך ארץ, העמידה הישיבה במרכז עשייתה החינוכית את אישיותו הייחודית של כל תלמיד. צוות הר"מים ב"חכמי לב" מיוחד במקצועיותו ובהתמסרותו, הם אינם חוסכים כל מאמץ להכיר את אופיו של כל תלמיד ולמצוא את הדרך הייחודית עבורו, בחינוך למידות טובות, ליראת שמיים, ללמידה ולחיים חברתיים. הרבנים מקדישים זמן רב לשיחה עם כל תלמיד בגובה העיניים, בכדי להבין את אתגריו הייחודיים ואת הדרך שבה ראוי להוליך אותו. כל זאת, בלי לוותר על האווירה הכללית בישיבה, של סדר ומשמעת ושל למידה מסודרת ושיטתית עם תוצאות מוכחות.
האווירה בישיבה היא טובה ושמחה, התלמידים חשים קרובים ואהובים לצוות, והם גם מפתחים יחסי חברות אמיצים בינם לבין עצמם. כקו מנחה בישיבה עומדים דבריו הנפלאים של רבי חיים מוולוז'ין "הלומד בשמחה, בשעה אחת ילמד יותר הרבה ממה שילמד בכמה שעות בעצבות" (רוח חיים אבות ו,ו).
בחמש השנים שחלפו, הצליחה הישיבה להעמיד תלמידים רבים, שזכו להכיר את עצמם טוב יותר ולבחור את הדרך הנכונה עבורם. בוגרי הישיבה מצטיינים במידותיהם הטובות, ביראת השמיים שלהם, ובהצטיינותם בכל אשר יפנו. חלקם חובשים את ספסלי בית המדרש, חלקם לומדים במסלולים אקדמיים לחרדים וחלקם משרתים במסלולים ייעודיים לצעירים חרדים בצה"ל, וכולם מקדשים שם שמיים בכל מקום, כדברי הגמרא "שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה! אשרי רבו שלמדו תורה! ... פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו" (יומא פו,א).
חשוב לציין שגם "ישיבה תיכונית" איננה יכולה לתת מענה לכל נער שאיננו מוצא את מקומו ב"ישיבה קטנה", לשם כך הוא נדרש ליכולות לימודיות טובות, לרצון להתאמץ ולהקדיש את כל היום ללמידה, ובעיקר לרצון להיות חלק מעולם הישיבות על כל המשתמע מכך.
הורים יקרים! שימו לב לבנכם היקר נ"י, אם נראה לכם שמסלול זה ייטיב איתו, אל תהססו לתת לו את ההזדמנות הזו.