לפני כשבועיים נרצחה אישה חרדית מחיפה על ידי בעלה. הידיעה הכתה רבים בהלם גמור, אלא שמתחת לפני השטח, לפי מה שמספרים, היו מי שידעו. ידעו ושתקו. שתיקה רועמת שעלתה ביוקר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אלימות כלפי נשים, וכפי שנבין בהמשך הכתבה, אלימות אינה הכוונה אלימות פיזית דווקא – פסולה מכל וכל. לו ראיתם או נפגשתם בסוג כזה של אלימות – אל תתעלמו. פנו למוקדים הנכונים ובקשו את התערבותם המהירה. אלימות כזאת לעולם לא נגמרת בצורה טובה. לצערנו, לאחרונה היא אף הגיעה לרצח.
אם יש שאלה אחת עליה החלטתי לדלג כשנגשתי לראיין את קצינת החקירות שתספר על הנושא, זו השאלה 'האם בציבור שלנו מקרים כאלה נפוצים כמו בציבור הכללי'. וויתרתי על שאלה זו כי היא לא רלוונטית. בכל ציבור יש את השוליים וכל שוליים כאלה הם עולם מלא. מספיק מקרה אחד כזה שקורה אצלינו – ואל לנו לעבור על כך בשתיקה.
לא קל לכתוב על הנושא הזה. בטח לא מעל במה זו, אבל לשתוק אי אפשר.
לזהות את כל סימני האלימות
אנחנו משוחחים עם פקד נחמי ארדי קצינת חקירות בתחנת בני ברק.
רגע לפני שנצלול לנושא, ספרי נא לקוראים עלייך
"אני נשואה, אמא לארבעה ילדים. עורכת דין במקצועי. התגייסתי למשטרה לפני תשע שנים. זה קרה לאחר שסיימתי לימודי משפטים והציעו לי להצטרף לשירות. זה קרץ לי. להיות ה'נחשון בן עמינדב'. הייתה לי תחושת השליחות. שחדרים וחרדיות רואים אותי בתחנה ואומרים 'את תעזרי לי', זה מראה לי שהגעתי למקום הנכון. הקצינה המבצעית החרדית הראשונה והיחידה.
"יש כאן גם מסר נוסף של מנהיגות חרדית, יהודית, נשית. במלוא הענווה אגיד זאת כך, אני מרגישה כאסתר המלכה בבית המלכות".
איך מתחילים לדבר על נושא כזה?
"לא להסתיר ולא לטאטא. אלימות במשפחה צריך להסתכל כמו על מחלה. כמו שנלך לרופא לטפל בשפעת או בדלקת ריאות – אותו דבר צריך לטפל גם באלימות.
"יש כל מיני סימנים באלימות. זה לא מתבטא רק בסתירה, בעיטה או חניקה, חלילה, אלימות היא גם כלכלית – שאין לה שקל משלה וכל שקל שהיא רוצה להוציא היא צריכה לבקש. זה התבטא גם בנושאים מוצנעים שנכפים עליה, זה מתבטא גם באופן מילולי, העלבות, הקנטות, השמצות, וגם לבדוק איפה היא הולכת כל הזמן. לאן היא הלכה ומאיפה היא חזרה.
"אם היא הלכה עם חברה – אז היא הלכה עם חברה. לא צריך ללכת לבדוק איפה היא. הרבה פעמים זה מגיע במסווה של 'הפתעתי אותך', 'אני דואג לך', 'לא רציתי שתנהגי לבד הביתה'. הרבה פעמים זה יכול להיות במסווה של להביא לה ארוחת צהרים לעבודה כדי לראות עם מי היא מדברת בהפסקות. כל זה – כשזה עובר את גבול הטעם הטוב – זו אלימות".
אדרי מחדדת: "ברור שיש בעלים מקסימים שדואגים לנשותיהם. אבל כשזה רק במסווה – זו אלימות וכל נורות האזהרה צריכות לקפוץ לנו".
כשבאים אליכם לדווח על אלימות, מי מגיע לדווח בדרך כלל? אמא, שכנה, אחות?
"מכל הגוונים באים", עונה אדרי, "זה יכול להיות צעקות בלי סוף בין בני הזוג והשכנים כבר לא יכולים לשמוע ולכן הם מזמינים משטרה. זה יכול להיות המטפלת בבית, האישה שיתפה אותה שהיא חווה מצוקה אבל לא מעיזה להגיש תלונה ואז המטפלת הולכת ומדווחת. לפעמים הם מדווחים לרווחה או לרב ורק אז זה מגיע אלינו. זה יכול להגיע מכל מיני מקומות".
לא תעמוד על דם רעיך – גם בשבת
כמי שחוקרת מקרים כאלה. איך יהיה נכון, ניקח לדוגמה שכנים ששומעים צעקות בין בני הזוג, לבוא ולפנות למשטרה בצורה דיסקרטית?
"אם יש מקרה קיצון ששומעים צעקות וחבטות – אז השכנים כבר מזמינים משטרה. צוות סיור עושים הפרדה בין הצדדים ומבררים מה קרה. מנסים לראות בעין שלהם איך נראה הבית, ולפי זה הם מקבלים החלטה איך להמשיך לטפל. לרוב קצין המומחה בעבירות משפחה הוא שיורה לשוטרים איך לנהוג הלאה.
"לפעמים אם זה מובהק כל כך, הם מביאים את החשוד אזוק לתחנה. הרבה פעמים השכנים עוזרים לאישה להרים את היד ולהגיד הצילו".
"ולגבי השאלה ספציפית", ממשיכה אדרי ואומרת, "אנחנו במשטרה שומרים על דיסקרטיות מלאה. הן לפונים, הן לאישה. אנחנו ערוכים לקבל אותה עם הצוות המקצועי ביותר שיודע לדבר את השפה שלה".
באופן טבעי לרוב האנשים יש את החשש הזה להתערב, בטענה של 'מה יגידו' וכדומה, מה נענה על זה?
"יש לנו ציווי אלוקי 'לא תעמוד על דם רעך' וגם החוק, אנחנו חייבים לקיים אותו. הרב יצחק זילברשטיין הוציא לפני כשנה וקצת פסק הלכה שאם מישהו שומע צעקות ממשפחה בשבת – הוא מחויב להתקשר למשטרה".
אדרי ממשיכה ומספרת על שיתוף הפעולה עם הרבנים: "היום זה לא כמו מה שהיה לפני עשור", מגלה אדרי, "פעם היו דברים שהם 'מחוץ למחנה' ולא מדברים עליהם, אבל זה השתנה. הרבנים יודעים להפנות לא רק לטיפול אלא גם לדיווח.
"רב גדול מאוד אמר לאישה להגיש תלונה. הוא אמר לה 'יש נחמי בבני ברק. תגישי אצלה תלונה'".
ושוב, תוכלי לתת לנו 'קו מנחה' לזיהוי אלימות במשפחה?
"כמו שאמרנו בתחילה, אלימות היא לאו דווקא סטירה. זה יכול להיות אלימות כלכלית ועוד. חשוב להבין, כשאנחנו מתחקרים מקרי רצח וחופרים אחורה על מקרי רצח, אנחנו שומעים מהסביבה של האישה שאומרת: 'כן, הוא הרחיק אותה מהמשפחה', 'נכון, באמת לא היה לה כסף', אנחנו מבינים בדיעבד שהכתובת הייתה על הקיר".
ואיך באמת ניתן למנוע מקרים כאלה לפני?
"לשים לב אם יש נורות אדומות. לשים לב אם יש בעיות של כפייתיות. לשים לב על בעיה בשליטה בכעסים. לשכות הרווחה ערוכות כדי לחזק את המשפחה".
איזה מקרים שפגשת לא תשכחי לעולם?
"היה בעל שהכריח את אשתו לעשות ניתוחים שלא כרצונה. היה בעל, כמו בסיפורים, שיום לאחר החתונה סטר לאשתו ואמר 'מהיום אני מחליט' ועוד. הסיפורים הם רבים אבל המסקנה ברורה. אלימות כזאת אף פעם לא הולכת למקום טוב ויש לטפל בה – ויפה שעה אחת קודם".
לסיום, מה המסר שלך לקוראות?
"לא לחכות למצבי קיצון. אם את מרגישה שאת חווה אלימות מסוג כל שהוא, לכי לשתף. אפשר ללכת לבקש כל סוג של עזרה ואם צריך גם במשטרה.
"אנחנו ערוכים לקבל את פני הנשים החרדיות. יש לנו חוקרים וחוקרות חרדיות שיודעים את כל הניואנסים והמילים המיוחדות שצריך לדעת איך לומר בצורה נקייה. החוקרים החרדים יודעים את העבודה והם מיומנים לתת מענה. איננו מוציאים כלום החוצה. הכל אצלנו נעשה בדיסקרטיות מלאה".
"כיום אין כמעט תחנה ללא חוקרת חרדית. אנחנו, כאמור, ערוכים לקבל את הפונים ולסייע במקצועיות וברגישות. אף אישה לא צריכה לחיות בעצב. מגיע לך להיות מאושרת", חותמת אדרי את השיחה.
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il
