חרף העובדה שאינני חובבת סרטים מושבעת, לאחרונה נקרה לפתחי אחד משעשע ומעצים, המגולל את סיפורה של רייצ'ל.
רייצ'ל הייתה בחורה ממוצעת בכל אספקט אפשרי: לא יפה במיוחד, עם מספר קילוגרמים עודפים על גופה והגרוע מכל, רייצ'ל הייתה מכלה את זמנה מדי יום בעבודה משרדית מייגעת, במשרד מנומנם בפאתי העיר, ברביצה על כיסא חורק שידע ימים יפים יותר ומדמיינת ללא הרף כיצד היא מקודמת למשרה במשרדי החברה המרכזיים באחד מגורדי השחקים בעיר הגדולה.
היא אמנם הייתה חכמה, מוכשרת ומצחיקה עד דמעות, אך חלומה הגדול ביותר היה - תחזיקו טוב - להיות יפה.
כחלק מהניסיון להפוך לכזו היא נהגה לפקוד שיעורי ספינינג בחדר כושר, שלא בהצלחה יתרה, יש לומר, מה שהוביל אותה לנפילה לא מחמיאה בעליל ופגיעה קטנטונת בראש שגרמה לשינוי משמעותי באופן שבו היא נהגה לראות את העולם ובעיקר את עצמה עד כה.
מאותו היום, הדמות שניבטה אליה מן המראה נראתה לה יפהפייה ואטרקטיבית, בדיוק כפי שחלמה.
חייה של רייצ'ל השתנו לבלי היכר. הביטחון העצמי שלה זינק לגובה רב. היא החלה לרדוף אחר חלומותיה ובעקבות כך קיבלה משרה נחשקת בחברת איפור נחשבת ועשתה שם חיל.
עד לאותו יום מר ונמהר שרייצ'ל, מסורבלת שכמותה, נפלה ונחבלה שוב בראשה.
או אז היא שבה להכרתה ולידיעה שהיא בעצם לא כזאת נאה ומושלמת כפי שחשבה. היא שרתה בעצב רב ושפכה לא מעט דמעות על מר גורלה, עד שיום אחד הזדמן לה לצפות בתמונות שלה משתי התקופות, אחת מתקופתה "הרגילה" ואחת מהתקופה ה"יפה" של חייה ואז נפל לה האסימון שבעצם מאום לא השתנה בחזותה והדבר היחיד שהשתנה הוא התודעה שלה.
אין ספק שהסרט הותיר בי רשמים עמוקים. לא אתיימר לכתוב שהוא שינה את חיי, אך הוא בהחלט גרם לי לטלטלה קטנה וחשתי כי לא לחינם צפיתי בו.
כמעט מדי יום, כשאנו פותחות את אתרי החדשות למיניהם, בציפייה להתעדכן במה חדש, אנחנו נתקלות בכתבות ומאמרים על העצמה נשית, קבלה עצמית, בטחון עצמי ועוד מילים כאלה שנסמכות אליהן הטיות של עצמי ועוצמה.
אני לא באה לחדש דבר. מטרתי בכתבה זו אחת בלבד: להעביר לכן טיפה מן הים, קמצוץ מהסטירה שקיבלתי במהלך הצפייה בסרט, ותאמינו לי, לרוב אינני מושפעת בקלות.
אנחנו, הנשים, כולנו, כה ביקורתיות לגבי המראה שלנו. השיפוטיות הזאת איננה פוסחת על אף אחת.
מדוע שלא נעריך, נוקיר ונאהב את עצמנו בכל מצב? גם בתקופות ה"יפות" שלנו (למי מאיתנו אין תקופה מעברה אליה היא מתגעגעת ומבכה את העובדה שכיום היא נראית טיפה אחרת?) וגם בתקופות ה"רגילות" שלנו, גם אם עלינו על המשקל בבוקר ואויה, הספרות שריצדו למול עינינו אינן עומדות בציפיות שלנו וגם אם פצעון אדמדם או קמטוט קטן צץ לו בפנינו. בואו לא ניתן להם להרוס לנו את היום ואת המוטיבציה.
אנחנו לא המראה שלנו.
ובואו לא נזלזל במראה, כן? יש לו חשיבות לא קטנה בפני עצמו, אבל הגיעה העת לתת לו קצת פחות מקום. להעריך את עצמנו מעצם קיומנו, כי יש לנו אישיות מדהימה, כי אנחנו מצליחות לחלוש על כל כך הרבה תחומים במקביל בלי למצמץ, כי אנחנו חזקות ומסוגלות להכל אם רק נאמין בעצמנו טיפה יותר ונפסיק לשאוף לשלמות הפלסטיקית הוליווד-סטייל.
ותאמינו לי, האושר וההצלחה לא נמצאים בעשרה קילו פחות. מניסיון.
