ראיון עם ד"ר נחומי יפֶה הוא לא ראיון שגרתי. היא גם לא אדם שגרתי וזה ניכר מהרגע הראשון שהיא מתיישבת מולי, מכריזה "כן, זאת אני" וב-48 דקות הקרובות, השיחה לא מפסיקה לקלוח כאילו זו לא הפעם הראשונה שנפגשנו. מדי פעם אני מצליחה להשחיל שאלה, אבל ד"ר יפה מנתבת את הראיון ביד רמה.
היא יודעת מה המסרים שהיא רוצה להעביר לקוראות - והיא עושה את זה בשטף ומהר, אבל גם בנינוחות ועם חיוך רחב שגורמים לי להרגיש שאני מראיינת את נחומי, חברה ותיקה מהסמינר, ולא את דוקטור יפה (45), אם לשלושה וכנראה האישה היחידה בעולם שגדלה בבית חסידי, התחנכה במסלול חרדי למהדרין והפכה לחברת סגל באוניברסיטה נחשבת תוך שמונה חצי שנים מרגע שנכנסה לעולם האקדמיה. מילת המפתח היא "מהר", כבר אמרתי?
בנוסף, ד"ר יפה בטוחה שאישה לא יכולה להיות עקרת בית במשרה מלאה, אמא נוכחת לילדיה ובעלת קריירה משגשגת בו זמנית.
"אישה לא צריכה לחלום לעשות את כל זה. זה לא נכון. אין דבר כזה סופר-וומן. את צריכה לוותר. אישה במסלול קריירה צריכה לדעת שזה אומר שלא בכל יום יהיו שלוש מנות מבושלות. אולי מנה אחת ולפעמים גם זה לא. זה אומר שמכניסים עוזרת ובין לבין עוצמים עיניים שהבית לא דופק. זה אומר שהכביסה לא מקופלת כמו חיילים בארון. מי שתגיד לך שהיא כן מצליחה להגיע לכל זה, בוודאות משלמת מחיר.
אני מכירה נשים עובדות עם בית מתוקתק שתמיד יש בו אוכל מבושל ועוגה ותמיד הכביסה נקייה ומקופלת, אבל האם יש לה סבלנות לילדים? האם יש לה פניות לילדים? הקשבה לילדים? אישה צריכה לחשוב מה הטרייד אוף שנוח לה וללכת עם הבחירה שלה בהשלמה".
ומה הטרייד אוף שלך?
"הכל. הבית ממש לא ברמת הניקיון שאני שואפת אליה, לא כל יום יש אוכל מבושל והייתי רוצה שתהיה לי יותר סבלנות לילדים שלי. אבל אני שלמה רוב הזמן עם ההתפשרויות" היא מחייכת.
רצון אישי מול ציפיות החברה
בשיחה שקיימנו לפני הריאיון, נתת לו כבר כותרת: "להעז לרצות".
"לוקח זמן לנשים ולגברים, אבל יותר לנשים, למצוא מה הן רוצות לעשות ולהעז לרצות את זה. כי כולנו גדלים בתוך קהילה, בתוך חברה, שמערפלת לנו את הרצון האישי. חשוב לי להדגיש, זה לא קורה רק בקהילות שלנו, החרדיות. זה קודם כל עניין מגדרי. מחנכים אישה מגיל קטן שהביטוי העצמי העיקרי שלה זה אימהות והורות. זה אמנם חלק חשוב מאוד מהזהות האישית שלה ויש תקופות שהוא אכן החלק העיקרי, אך יש תקופות בחיים שכבר לא.
לדוגמה, אישה בת 47. רוב הילדים מחוץ לבית, הבקרים שלה פנויים ומה אז? מי היא? איפה החלקים האחרים שמרכיבים את האישיות שלה? האם אישה שאין לה ילדים אין לה ביטוי אישי? אין לה תכלית? לכן לוקח לנשים יותר זמן למצוא את הרצון שלהם, את החלום שלהם.
לפעמים יש לאישה ציפור קטנה בלב שאומרת לה מה היא רוצה לעשות, אבל היא לא מעיזה.
תמיד אהבתי ללמוד ומאוד התרשמתי מדוקטורים, אבל מעולם לא חשבתי שאהיה אחת בעצמי. אני בכלל רציתי להיות מנהלת סמינר" היא צוחקת. "הרגשתי שבסמינר לומדים על יהדות בצורה מאוד טכנית, אין בכלל את החלק הרוחני. לומדים איך לקיים את ההלכה אבל לא איך ההלכה הזו קשורה אליי. איפה אני, נחומי, חלק מאורח החיים הדתי הזה.
אחר הצהריים למדתי בחברותא עם חברות נוספות ספרי מוסר וחסידות. אהבתי נורא את ר' חיים לוצאטו. רציתי בעלות על היהדות שלי וידעתי שהדרך עוברת בטקסטים.
בגיל 17-18 רציתי להקים בית ספר שישים דגש על הרוחניות שביהדות ולא רק על הפרקטיקה, איפה אני מול הקב"ה ומול המסורת היהודית. בדרך זה קצת השתבש".
לחפש את עצמך ולכתוב היסטוריה
נחומי נולדה וגדלה למשפחה חסידת סלונים ובעלז. היא למדה בסמינר הישן בירושלים וחתכה ממנו לסמינר גייטסהד באנגליה. "שמעתי שלומדים שם הרבה תורה".
בגיל 20 היא חוזרת לישראל, עובדת כמורה לדינים, היסטוריה ויהדות ובמקביל, נכנסת לשידוכים.
"אני מחפשת את עצמי, מחפשת בעל, מוצאת, מתחתנת והבן הגדול נולד. היה לי קשה לשלב הורות ועבודה. רציתי להיות אמא טוטאלית. אז צמצמתי שעות, למרות שבעלי אברך והיינו צריכים את הכסף, ועברתי ללמד רק היסטוריה.
לימדתי כמה שנים ויום אחד זה פשוט היכה בי: אנחנו מלמדים דברים כל כך לא רלוונטיים. למה אנחנו מלמדים על המהפכה הצרפתית בכזה פירוט ומתעלמים משחקניות גדולות כמו סין, הודו ויפן? אנחנו לא יודעים כלום על המזרח התיכון וזו השכונה שאנחנו חיים בה! כל מה שאנחנו יודעים זה שהערבים שונאים אותנו ושצריך לפחד מהם. להכיר את השכנים שלנו זה חשוב מאוד. אין לנו מדינה אחרת ללכת אליה ונחשו מה? גם להם, לאזרחים הערבים, אין לאן ללכת. זו גם המדינה שלהם.
הייתה לי סיעתא דשמיא מאוד גדולה וכשפניתי למפקחת ואמרתי לה שחייבים ללמד על המזרח התיכון היא הסכימה איתי מיד והודתה שהם גם חשבו על זה, אבל לא יודעים איך לגשת לזה. ברוך השם ובמזל גדול התפרצתי לדלת פתוחה וערכתי תוכנית לימודים מקיפה בנושא שנלמדת כבר למעלה מעשור".
בתהליך כתיבת הספר לתוכנית הלימודים, נחומי נעזרה רבות בספרייה של האוניברסיטה העברית והמקום קסם לה מיד. שנה אחרי, בגיל 35, היא נרשמה ללימודי תואר שני ביישוב סכסוכים ושמונה וחצי שנים אחר כך כבר קיבלה תקן כחברת סגל באוניברסיטת תל אביב, כשבאמצע היא מספיקה לערוך דוקטורט שמשלב פסיכולוגיה חברתית ומדע המדינה, לעבור עם משפחתה לניו יורק ולערוך פוסט דוקטורט בלא אחרת מאשר אוניברסיטת פרינסטון הידועה, שם היא מצליחה להתקבל למרכז למדעי ההתנהגות של פרופסור דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל ופורץ דרך בתחומו. לאחר שלוש שנים, היא חוזרת לישראל, מקבלת משרה באוניברסיטת תל אביב כחברת סגל ובמקביל, משמשת כסגנית נשיא למחקר במכון 'נתוני אמת' ומעבירה הרצאות.
"תדגישי שאני מעבירה הרצאות על עבודתי המחקרית בלבד" אומרת נחומי, "על החיים שלי אני אדבר בגיל שישים. נראה עד אז מה יהיה מהם".
קלאס באפס מאמץ או עבודה קשה?
נחומי מתארת חיים רצופים בהשגחות פרטיות מדויקות שהביאו אותה למקום שהיא נמצאת בו היום.
"ההצלחה שלי היא לא רק עבודה קשה. למרות שעבדתי קשה מאד, זה הסבר חלקי. מצער אותי שאנשים אומרים "עבדתי, עבדתי, עבדתי", כי יש לי חדשות בשבילכם: זה תלוי בקלפים שהקב"ה חילק לכם. באמת? עבדת קשה? מה עם כל המזל שהיה לך בחיים, העובדה שגדלת במשפחה מתפקדת, היה לך אוכל, מיטה וביטחון, למדת והבנת. מה יגידו ילדים עם בעיות למידה? הם גם עובדים קשה. קשה מאד! ומה הם מקבלים? 65.
אנשים אוהבים להגיד, "תעבדי קשה, תגיעי רחוק". אבל זה לא נכון. קופאית עובדת מאד קשה, משמרות ארוכות וכפולות, עם אנשים עצבניים שעמדו בתור, ולא יכולה להתפתח מזה לקריירה משמעותית של ביטוי עצמי. צריך מזל, צריך סייעתא דשמיא".
מדכא קצת. זה אומר שיש נשים שאין להן סיכוי מראש?
"לא, הבשורה הטובה היא שלכל אחת יש מזל. כל אחת מקבלת סיעתא דשמיא. כל אדם נולד עם משהו שהוא טוב בו, משהו שהוא יכול להצטיין בו.
אז קודם כל תחפשי במה את טובה, במה את יכולה להצטיין, לאן הלב שלך מושך ושם תשימי הרבה מאמץ. שם את צריכה לעבוד קשה. אני מאמינה שאם אדם עושה את הבירור שלו, כשאת מעיזה לגלות מה מתאים לך, הקב"ה עוזר ונותן סיעתא דשמיא.
הרבה פעמים מה שמתאים לך לא נחשב חברתית. לדוגמה, את גדלה במשפחה מאוד משכילה. כולן מורות נחשבות. אבל את רוצה להיות מאפרת. אז תעזי! תהיי מאפרת! את תהיי יותר מוצלחת, את תהיי יותר שמחה ואת תמצאי דרך המקום הזה איך לעשות הרבה טוב אמיתי בעולם.
אל תתני לקולות מסביב לעצור אותך. אפשר למצוא פשרות כמעט בכל דבר. זה לא קל, אבל גם לא להצליח זה לא קל. לא להגשים את עצמך ולגלות בגיל 47 שלא עשית מה שאת רוצה - זה מאוד קשה. אז תבחרי איפה את רוצה שיהיה לך לא קל: בזה שלא העזת או בזה שהעזת ועכשיו את מתמודדת עם האתגרים.
אישה צריכה לזכור שהחיים דינמיים. את לא תמיד תהיי אמא לתינוק שצורח כל הלילה או אמא שצריכה לשבת כל אחר הצהריים ולהכין שיעורי בית עם הילדים. החיים משתנים כל הזמן ואת איתם. יש תקופות קשות ויש תקופות קלות יותר ואת מתאימה את עצמך למציאות, אבל לא שוכחת את עצמך בה".
קיבלת מתנה מאלוקים - יש לך אחריות לנצל אותה
במסגרת ועידת "אחת ועוד אחת" שתתקיים ביום שלישי (כל הפרטים כאן ובסוף הכתבה), נחומי קיימה שני ראיונות מרתקים עם שתי נשים חרדיות שהעזו והצליחו - בענק.
"הייתה לי הזכות לראיין שתי נשים שנמצאות בצומת השפעה מאוד גדול. הראשונה זו חנה-אן נויברגר שמכהנת בתפקיד הבכיר ביותר בעולם כיהודייה. ולא סתם יהודייה, אלא כאישה שמנהלת אורח חיים חרדי-חסידי. היא יועצת נשיא ארה"ב ביידן בענייני אבטחת סייבר. משתתפות ומשתתפי הוועידה יפגשו אישה מדהימה ומרגשת שמספרת איך היא התפתחה במעלה הסולם ואומרת דברים כל כך מעוררי השראה וכל כך מדויקים.
בין השאר היא דיברה על אחריות ועל העובדה שאם קיבלת מתנה מאלוקים, זה לא רק שאלה אם להגשים את עצמך, את צריכה לנצל אותה! זו החובה שלך להתנהל באחריות בעולם הזה ולמלא את התפקיד שיועדת אליו. היא הוסיפה שחלק מההצלחה שלה היה זה שהיא ראתה בעיות, לקחה אחריות לפתור אותן זאת הדרך שבה היא התקדמה. היא גילתה אחריות.
השנייה היא רוחי פרייר, האישה החסידית הראשונה שמכהנת כשופטת בבית משפט אזרחי במדינת ניו יורק וכן, האישה החסידית הראשונה שמשרתת במשרה ציבורית בהיסטוריה של ארצות הברית. רוחי דיברה בראיון על הנאמנות שלה לאורח החיים החסידי למרות דרישות ואופי התפקיד.
שני הראיונות האלה השאירו אותי פעורת פה ועם מסקנה ברורה אחת: אישה לא צריכה לפחד להיות גדולה, היא לא צריכה לפחד מההצלחה של עצמה ואיך הסביבה תקבל את זה או איך היא תמצא דרך לאזן את זה עם עוד דברים. היא תמצא דרך. הבא להיטהר, מסייעין אותו".
במהלך הריאיון, לנחומי חשוב להוסיף ציטוט מספר בראשית. הספר פתוח לפניה (בוויקיציטוט כמובן) והיא עוברת על המקרא תוך כדי שהיא עונה על שאלותיי. מדי פעם נחומי משתהה על פסוק מסוים, עוצרת את התשובה שלה וקוראת: "אני כל כך מתרגשת לקרוא את זה!" ואז ממשיכה מהמקום בו הפסיקה.
נו, מצאת?
"כן. כתוב בהגדה של פסח על הבן הרשע שאף אתה הכהה את שיניו. למה שיניים? כי תפקיד השיניים הם להקטין דברים. אנשים רשעים מקטינים. הם מקטינים אותך, הם מקטנים את הרצונות שלך. אנשים גדולים וצדיקים מגדלים. להיות צדיק זה להגדיל. הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו "ואעשך לגוי גדול" - אתה תהיה עם שמגדיל אנשים. עם שמאמין שהם יכולים להיות גדולים".
ועידת "אחת ועוד אחת" תתקיים ביום שלישי, ט"ז בשבט, 18.01.2022, במלון וולדורף אסטוריה, רחוב גרשון אגרון 26, ירושלים, על פי הנחיות משרד הבריאות.
האירוע בחסות עיריית ירושלים במעמד ראש העיר והגב' אריאלה רג'ואן - המשנה למנכ"ל העירייה.
לפרטים המלאים, לתוכנית הכנס ולרכישת כרטיסים לכנס: >> לחצו כאן <<
