כילדה הייתי תולעת ספרים, עם מנוי בכמה ספריות, ואחת מחוויות הילדות שלי היא אותה ספרנית שעושה "ששש" כי מישהו העז לפטפט בספרייה. בשמחת תורה זה הפוך: לוקחים את הספר ומוציאים אותו לבית הכנסת וגם לרחוב, רוקדים ושרים ומניפים אותו למעלה, ואף ספרנית לא עושה "ששש". כי זה לא רק ספר קריאה ולא רק ספר של הוראות, יש פה קשר של אהבה ושל שמחה. לכן קוראים לחג שלפנינו – חג שמחת תורה.
אחד הסיפורים היפים בהקשר הזה סופר על פרופ' נחמה ליבוביץ', כלת פרס ישראל, מורה דגולה לתורה. היא הייתה יושבת שעות מול פרשת השבוע, מוקפת בעשרות ספרי פרשנות, וכך אמרה לתלמידיה: זה לא רק לימוד של ידע, זה לימוד של מכתב אהבה.
פעם, לפני עידן האימוג'י, כששלחו מכתבי אהבה אמיתיים, האהובה הייתה קוראת את המכתב של האהוב שוב ושוב ושואלת: למה הוא כתב פסיק ולא נקודה, למה הוא בחר במילה הזו ולא בביטוי אחר? כך צריך לקרוא את התורה, אמרה נחמה ליבוביץ', צריך להתעמק וללמוד היטב היטב כל פרט במכתב האהבה שקיבלנו.
הסיפור הזה מתאים במיוחד כעת, כשאנו מסיימים לקרוא את התורה ומיד מתחילים לקרוא מחדש את מכתב האהבה הזה. חג שמח!
קרדיט: מתוך שידורי חברת החדשות
