היהודים האורתודוכסים לא שייכים אליהם והדת היא פאסה, נו מה כבר הם יודעים על יהדות? אולי קצת תפוח בדבש בראש השנה, ואיזו מצה לליל הסדר..אה, ויש גם את הטרקטור המקושט שנסע בשבילי הקיבוץ בשבועות, את שיריה של נעמי שמר שמו להם לתנ"ך, והתנ"ך הראשון שהודפס מבית גוטנברג, אי שם ב-1445 מונח לו מאובק במדפי הספריה הישנה שאף אחד כבר לא נכנס אליה.
בקיבוץ הוקם כפר נופש, וכדרך הטבע, גם דתיים נופשים בו, בעל כורכם של אנשי הקיבוץ החלו להסתובב בניהם ,חובשי כיפות, ואפילו אפילו הגיע לשם משגיח כשרות, צעיר ונמרץ, שכוחו אזור במותניו, שחשב שבית כנסת במקום ייטב, הוא פנה לארגון איילת השחר.. והדבר החל רוקם עור וגידים.
אלא שאז, קמו כל נוסעי הקלנועית הוותיקים, וזעקו שוד ושבר, הרי הם ברחו להם מאירופה, הם ברחו מעצמם, מהזהות, מעמם, הם באו לכאן לארץ כדי להיות יהודים חילונים! ומה להם ולדת ולחזות היהודית שסיבכה אותם ואת אבות אבותינו, הרי דתם היא המקור למרבית הסבל ושפיכות הדמים.
אז הם ברחו מפני הפוגרום, למקומם, למדינת היהודים. שם, שם הם יבנו לעצמם אי של שפיות, נואו מור, יהודים בעלי חזות דתית, וחיים בצל הפחד, הם שייכים עכשיו לזן היהודים החדש, בו כולם יהיו חופשיים בלי הבדל של דת ויבנו את ביתם על קרקע פורייה של שיוויון. הם התיישבו להם שם, הרחק מההמולה, ייבשו ביצות, שתלו עצים, ניקו קרקעות, ועכשיו?
אחרי כל השנים יוקם בית כנסת שייגדע להם את החופש מהדת? ומה על טוהר החילוניות שדבקו בו באומץ עת זנחו זה מכבר את מנהגי זקני השבט, ודבקו במנהגי "השומר הצעיר" שהזדקן נטול זקן, ומפאת מה הם צריכים בית כנסת? שיצפו מהם להתבייש לנסוע מולו בכיפור? ואם אינם מכבדים את התוכן ומדוע שיכבדו את המקום?
כמובן שתמיד יש לכאן ולכאן, בעצם מזל, כי היו כמה מחביבי ההתקבצות, שרק העלאת הרעיון להקמת בית כנסת ריגש אותם, חלקם שזכרו את הרבי מההתוועדות של ימי שישי, חלקם את החכם בגולה, את שיעוריו המרתקים ואת המפגשים היהודיים בבית הכנסת, את המעטים שהתגעגעו כ"כ לחזור לכור מחצבתם, את אלה שהבינו שהיתה סיבה טובה להוריהם לרצות למות בעד יהדותם ודתם.
והיום, לאחר 60 שנה, הוקם בית הכנסת במבנה הסיפרייה הישנה, האחד תרם וילונות, והשני מדפים, את ספר התורה תרם חרדי עשיר מארה"ב שלא חשב על מקום יותר טוב לספרו מאשר מקום בו אין ספר תורה כלל.
זו לא היתה הכנסת ספר תורה "רגילה" התהלוכה היתה צנועה. ועוצמתית, שמחת המצווה, מלווה בעיניהם הדומעות, המתרגשות, של כמה מחברי הקיבוץ שייחלו ליום הזה, הפכה את כל המאורע למרגש ביותר. הרי לא סתם גלו מארצם ונתרחקו מאדמתם, מעכשיו בית הכנסת יהיה הבית לכל מי שמאמין ומחפש משמעות בתורת ישראל ומתגעגע לדרך ישראל סבא.
ובצד, עמד לו אותו משגיח, ספק נחבא, ספק נרגש לראות את קיבוץ הגלויות של ההוא עם הג'ינס הכפכפים והקסקט, ההוא עם העגיל והקעקוע רוקדים עם החב"דניק המזוקן, לצלילי השיר "משיח משיח משיח... אוי אוי אוי.." (כי זה השיר היחיד שכולם מכירים).
הוא ראה את איך ילד קטן מלווה בעיניו את התהלוכה הקסומה שבוודאי אינו מבין על מה המהומה, ומה פשר הדבר הזה שסבא חובק בשתי ידיו הגסות ברכות, ושתי עיניו נוצצות, וכולם רוקדים סביבו?
הוא ראה את קשיש הישוב, שומר פינת החי, פעם שייך לשומר הצעיר, זה שמגיע על הטוק טוק שלו ומאכיל את העזים, עולה לברך ונחנק מדמעות מול הקהל, כמו אז לפני שנים רבות הוא נזכר איך שביום הבר מצווה עטף אותו אביו בטלית וברך, הוא זוכר היטב את ריח הצמר, ואת הבקשה של אבא לעלות לארץ ישראל, "אבריימלה, עכשיו אתה גבר, ואני רוצה לומר לך שאם אני ואמא לא נספיק, אני מבקש ממך, יש לנו ארץ שהובטחה לנו, כיהודים. ארץ ישראל, עלה אליה והגשם לנו את החלום". וכך למען אבא והוא הוציא אישורים ובנסי ניסים זכה להגיע בבחורותו, ובנה לו בית ומשפחה, והיום, אחרי 60 שנה שעברו עליו כאן בקיבוץ, בלי תפילה, בלי כיפור, הוא שואל את עצמו: אם ככלות הגויים אז למה מדינה?
*****
הסיפור הזה קרה השבוע, אני שמחה לספר שזכינו לראות כמה צמא ליהדות יש בקיבוצים, כמה בתים חדשים גם ישנים התחילו להתענין ברכישת מזוזות, ובבקשות ללמד ילדים לבר מצווה, ואולי, כמוני הסיפור הזה יגרום לכם להבין קוראים נכבדים, שיש אנשים הצמאים לדברים, המחפשים להתקרב לשורשים, ואנו יכולים לעזור להם.
