לשונה נאלמה. היא. בחורה צעירה. נשואה טרייה. מורה לאנגלית. אפילו לא מחנכת. אמורה לענות על-כך? הרבי הוסיף ואמר: "אבן הבוחן של בת ישראל היא צניעות וטהרה". כל זה היה לפני יובל שנים. בשבוע שעבר פגשתי פה, על הבמה הזאת, כתבה לא מחמיאה על בנה של האישה הזאת – הרבנית אשכנזי תחי'.
השבוע אנחנו כבר לאחר חטא העגל, התפילה, הסליחה והכפרה. רגע לפני בניית המשכן. נקודת שיא במצבם הרוחני של בני ישראל. ודווקא השבוע אני מתקשה במיוחד לקבל את תגובות הנגד לרצונו של הרב של כפר חב"ד להביא לקהילתו יראת שמיים.
התורה טורחת לציין במפורש את העובדה שנשות ישראל תרמו ברוחב לב למלאכת המשכן. יתרה מכך, התורה טורחת לציין את המראות הצובאות אותן תרמו עבור הכיור שבלעדיו לא היה ניתן לעשות את עבודת המשכן. שלא לומר שהן – הנשים – אף לא השתתפו בחטא העגל, שכן סירבו "לתרום" את תכשיטיהן ליצירתו.
נכון. קשה לראות יראת שמים אצל מישהו אחר. זה מעצבן. זה מגרד. בטח. השאלה היא למה... לא נשכרתי כדי להגן על הרב החב"די. אין מתפקידי לשמש כיחצנית של אך אחד ובוודאי לא של רב מורה הוראה. אבל אני לא יכולה להתעלם מהידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר. בואו נחזור קצת לאחור. רבו של כפר חב"ד במשך קרוב לארבעים שנה ונפטר בפתאומיות כשהוא בן שבעים בלבד. בנו הגדול נאלץ לעזוב את תפקידו הרוחני בישיבה בצפת על מנת למלא את מקומו. בתחילה התגורר עם משפחתו טיבקרוואן צנוע בכפר חב"ד.
איך אומרים, מטאטא חדש מטאטא טוב. אז זה בדיוק מה שקרה. הרב נכנס לתפקידו על מנת לעבוד. זה תפקידו. הוא יצא למסע כלל לא פשוט. אם זה כשרויות מהודרות בעסקים המקומיים (והיו בעלי העסקים שזעמו כאשר זה נגע בכיסם ובכבודם). אם זה בדרישה נחרצת לשמור על הפרדה מוקפדת באולמות השמחות בכפר (גם בשמחות צריך להדר בצניעות). ואם זה במאמץ לחזק את יראת השמיים של תושבי הכפר.
הוא לא היסס להזמין את כל תושבי הכפר לאסיפה מיוחדת בה הציג בפניהם את נזקי הרשתות החברתיות. וקרא למאזיניו "לשמור" על נשותיהם, שלא לומר על עצמם. הוא לא היסס לדבר על הדברים הכואבים ולהניח אותם על השולחן. הוא דיבר על חוסר צניעות בלבוש, בשמחות, בקבוצות וואטסאפ, ועל מה שזה עושה לבית היהודי. הוא בא לעבוד. על זה משלמים לו ולשם כך בחרו בו.
במאמר מוסגר: ברור לכל ברת דעת שכאשר זוגות מגיעים ללשכתו של הרב בענייני שלום בית, הוא – רב צעיר שכל חייו היו בחממה הישיבתית – עומד נדהם מול דברים שאביו ע"ה כבר התרגל אליהם. ברור שהוא יעשה הכל על מנת לחזק את יראת השמים של עדתו.
חוקי המקום
אני יכולה להעיד מעדות אישית, כי כתושבת כפר חב"ד מצאתי את לשכתו פתוחה בכל עת. הוא זמין. הוא נגיש והוא אכפתי לכל נושא שקשור בנשות הכפר. כל בקשה שהעליתי בפניו, אם זה בעניינן של עמותות חסד נשיות, אם זה בעניין של שדכניות ואם זה בעניינן של הבלניות המקומיות, נענתה בחיוב. הופתעתי לגלות שהוא מוצא זמן לכל פעילויות הרווחה ומעורב בהן עד לפרטים הקטנים.
בשום שלב שהוא לא הייתי עדה לסיפורים שנכרכו בשמו והופיעו בכתבה בשבוע שעבר. אכן שמעתי מבני משפחה, גברים כמובן, שהוזמנו אליו לשיחה אודות חשיבות צניעות הלבוש של בנות המשפחה בהתאם להוראות הרבי המבוססות על השולחן ערוך.
אני לא מצליחה להבין את הביקורת. כמרצה לחיילות וכמתנדבת בבתי רפואה, אני יודעת מה נדרש כדי להיכנס בשעריהם. אני מודעת לקוד הלבוש הבלתי מתפשר הנדרש מהחיילות והאחיות. אני מודעת לנהלים שנקבעו במוסדות אלה. גם האחיות וגם החיילות אינן יכולות להחליט על דעת עצמן באיזה ביגוד יבואו למקום עבודתן. לכל אחת מהן יראת כבוד למוסד בו הן משרתות. וזה בדיוק מה שדורש הרב של כפר חב"ד - יראת כבוד לחוקי המקום שהם כמובן חוקיו של הקב"ה. מה יותר פשוט ומתבקש מזה?
מירי שניאורסון היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו לתגובות: Mirisch1@gmail.com
]]>
