הגעת לתחתית? מכאן את רק צומחת!

גלגל מסתובב

כבר נוכחתי לא מעט במצבים קשים של אנשים, ולמדתי כי מהמקומות הללו אפשר רק לצמוח (אם, כמובן, יש רצון). הנה דוגמה: יוני הוא בעל עסק של מוצרי בניה ופרזול. במשך שנים החזיק את העסק שפרנס אותו בצורה סבירה, אך בשלב מסוים התפתח פער בין הכנסות להוצאות, לטובת ההוצאות. הסכום הלך והצטבר ויוני התחיל ללמוד את מלאכת הגלגול. כשהבין שמשהו 'חורק' בעסק באופן קבוע, לקח יועץ ארגוני שהתריע בפניו כי לא לנצח יוכל להמשיך לגלגל, והמליץ לו להשקיע משאבים וכוח במקום בלהתאמץ לשרוד. היועץ אף שרטט לו כיווני מכירה חדשים כדי להעצים את הכנסותיו. יוני שכבר היה שקוע במעגל הבלתי פוסק של גלגול, אמר 'תודה' ליועץ ושלחו לדרכו. לא היה לו כוח לנסות מחדש. הוא ביקש רק לשרוד.

העסק המשיך להתדרדר, וככל שיוני היה טרוד יותר עם הגלגולים, כך פחות הקדיש זמן לעסק עצמו והבראתו. הוא חזר הביתה מדי ערב עצבני, טרוד ועייף. אשתו ש'הריחה' שמשהו לא בסדר, בדקה את הנושא והצטרפה למתריעים בפני אסון ממשמש ובא; אך לא רק שלא שינה כיוון, אלא דרדר את שלום הבית שלו לתחתית. הוא פשוט התקשה לשנות דפוסי חשיבה ופעולה. בשלבים אלו עֵרב אותי אחד מידידיו שניסה לעזור לו לצאת מהבוץ, אך ללא הצלחה.

עקבתי אחר מעשיו במשך תקופה מסוימת, אף שוחחנו פעמים מספר, אך אי אפשר לעשות מאום עם אדם שאינו רוצה לשנות את דרך הפעולה שלו. ניחשתי שהשינוי – כנראה – יתחולל רק כשיגיע למצב של 'אין בררה', והמצב הזה הגיע. יום אחד מצא את עצמו לגמרי בתחתית: ללא עסק, עם נושים כבדים וללא מסגרת משפחתית. אשתו בכתה, הילדים התגעגעו, הנושים – חלקם זעמו חלקם ריחמו. והוא? היה נואש מדי אפילו כדי למרוט את שיער ראשו. רק במקום הזה, בדרך ללא מוצא, הבין כי צריך לבחור בכביש חדש כדי להמשיך לנוע, אם הוא רוצה להמשיך לחיות.

צמיחה מתוך התחתית

תקופת הקושי היא תקופה מעיקה; אפשר לראות בה את הרקבון: "חרב העולם", "נסתם הגולל", "הכול אבוד". אדם שיכול לראות לטווח רחב ועמוק יותר, מבין כי דווקא במצב של חוסר בררה, זה הזמן לבחור בדרכים חלופיות בחייו ולא להמשיך בדרך בה צעד עד כה – דרך שהוכיחה את עצמה כלא נכונה ולא יעילה. בשלב זה הוא יצטרך לבחור להשתנות, ללכת בדרך אחרת.

כאן מגיע השלב הבא: אדם שמגיע לתהליך אימון, לא ממש נמצא בחופש לבחור בין שתי דרכים, שכן הוא שבוי בדפוסי החשיבה הישנים. הוא יסרב להרפות מפרדיגמות מחשבתיות שליוו אותו כל השנים, וכל תהליך ייבחן מתוך אותן מסגרות חשיבה ישנות. תפקידו של מאמן (קואוצ'ר) הוא לפתח דיון עם המתאמן באשר לאפשרויות העומדות לפניו, תוך סלילת דרכים חדשות לא רק ברמה המעשית, אלא עוד בשלב קודם לכן - ברמה המחשבתית.

כשנמצאים במקום לא טוב, יש להסתכל בפרספקטיבה של המשכיות: כעת הכול 'שחור', הכול קשה, אבל לאן אני ממשיך מכאן הלאה. מהי הדרך שבה אני מתקדם הלאה ולא סותם את הגולל על חיי כאן ועכשיו. מתוך המקום הנמוך ביותר הקב"ה פותח דרך חדשה אל מקום חדש. זהו טבעו של תהליך צמיחה שמגיע רק אחרי ריקבון. אני מכיר לא מעט בני אדם שעולמם חרב ביום הפיטורין שלהם, אבל לאחר שמצאו עבודה כלבבם עם תנאים טובים בהרבה, בירכו והודו בכל לב את מי שפיטר אותם. צריך רק אורך נשימה ואוויר. הרבה אוויר.

בהשגחה פרטית, לא מזמן צדו עיני את הכותרת המעניינת הבאה: "'בכלא התחלתי לנשום', גילה אחד מראשי תנועת ש"ס לשעבר בראיון עיתונאי שהעניק. דווקא במקום הקשה, החל האיש המוכשר, המצליח והכריזמתי לנשום. לא לפני!

חשוב לזכור: יאוש ושבירה בגלל קשיים, אינם אופציה. הם חלק מוכרח בשלבי הצמיחה. ההתמודדות לא רק מחשלת, אלא היא גם מלמדת. הניסיונות הם חלק מהחיים שלנו, כמעט כורח המציאות. חשוב לזכור שקשה, אין את הפריווילגיה להשאב ולשקוע, אלא להביט ולהסתכל בפרספקטיבה של המשכיות, למכלול של תמונת החיים ולהבין מדוע הקשיים נשלחו דווקא אלי ודווקא כעת. מסתבר שלא סתם – כדי להחכים, להתנסות ולצמוח.

הכותב מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי להצלחה ולמצוינות. eimunmz@gmail.com