את אולי מרגישה סוג של "אכזבה" מהמציאות שבה את חיה? אולי את מרגישה שהאנשים הכי קרובים אליך לא ממש מבינים אותך ואת הרצונות שלך? והכי קשה כשמגיע הרגע שבו את "מאוכזבת" חס ושלום מעצמך. כן ייסורים ,ניסיונות, לא מדלגים על אף אחת. למי אפנה במצב כזה? כיצד אתמודד עם החלום שהפך להיות כל כך רחוק? הרבה פעמים את רואה שכביכול אין קשר בין המעשים שלך לתוצאות, או בין המעשים שלך לרצונות. רצית לעשות את הדבר הנכון ובעצם בפועל זה לא מה שקרה! או שעשית מאמצים רבים בכיוון מסוים והתוצאות נראות ללא קשר. מה קורה כאן? והמחנק בגרון קשה עד מאוד. הדמעות חונקות, את מרגישה ממש "בבית האסורים" סגרו עליך, מכל הכיוונים!
בפרשת השבוע: "בשלח"- ויסב אלוקים את העם(יג,יח) זה מבחינת הייסורים והטלטולים שצריכים לסבול קודם שבאים לארץ ישראל" כי השם יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח. כי באמת יש לפעמים שדווקא כשהאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מהקדושה מאוד מאוד, בדיוק שם יתעורר בהתעוררות גדול להשם יתברך. וכל זה בכדי לעורר אותך להתקרב לבורא.
1. ראשית - עליך להבין שהכל מהבורא, ושבעצם הוא הביא אותך למצב הזה, והשאלה מה את עושה? דבר ראשון אם תזכי להודות גם על הקושי הזה, וזה קשה, אך, להודות מכל הלב תזכי לראות שינוי גדול במציאות שבה את נמצאת.
2. דבר נוסף ברגע שאת פונה לבורא בשיחה מתוך לב נשבר ולא מתוך עצבות חס ושלום, ומדברת עם הבורא מהלב, מעומק הלב, זה ייתן לך כוחות ותשובות להתמודד עם הניסיון. וברגע שאת שופטת את עצמך כאן למטה ועושה "חשבון נפש" לא ידונו אותך למעלה. ועצה נפלאה היא ללמוד את העצות של רבינו שבעצם נותן לך עצות לחיים.
3. ועוד דבר- לדעת להעביר הלאה, זאת אומרת קרה מה שקרה, זה לא היה ממש בשליטתך אך התגובה שלך היא החשובה.
והנה דוגמאות: אשה יקרה "סבלה" מהתפרצות זעם מבעלה, היא כביכול יכלה לבכות, לברוח, להחזיר לו באותה מטבע, אך, בנסי ניסים זכתה להגיב כך: הודתה לשם התברך. אבא אני לא מבינה מדוע, אך אני בטוחה שכל מה שאתה עושה לטובה אתה עושה, אני מודה לך על כך. הוסיפה אמרה "מזמור לתודה" (פרק ק בתהילים), והתחילה לרקוד ושיר בחדרה, השם הטוב ראה כי עמדה בניסיון, ובעלה הגיע לפייסה ואף התנצל על מה שהיה. כן, כיצד את מגיבה? מה את עושה? כיצד את מקבלת זאת באהבה? זה המבחן שלך..
אשה נוספת יקרה פנתה אלי עם הסיפור הבא. היא הגיעה להתפלל בציון של צדיק ושם בציון הגיעה אליה אשה וגרמה לה לביזיון רב, יכלה לבזותה בחזרה, לבכות, לברוח, אך בחרה שוב לקבל את הביזיון באהבה, להודות לבורא, שוב "מזמור לתודה" ולהתפלל זוהי עת רצון! כמה יקרים לנו הביזיונות, ומיד למחרת עמדה במצב קשה מאוד בעבודה, עמדה לעבור ביזיונות קשים, אך כפי ששתקה כך הבורא השתיק אותם ולא אמרו לה דבר כאילו לא היה ולא נברא.
אמר רבי אלכסנדרי: כל מי ששומע קללתו ושותק נקרא חסיד. ודוד שמע קללתו ושתק, בדין הוא שיקרא חסיד ". וכן אמרו שם (פ"ז): " כל מי ששומע קללתו ושותק נעשה שותף להקב"ה, שכן הוא שומע לאומות העכו"ם שמחרפין אותו לפניו והיה יכול לאבדם בשעה אחת, ושותק. אף דוד כן היה, שומע קללתו ושותק. לפיכך, ''שמרה נפשי כי חסיד אני". ובדרך זו פירש המצודות דוד (תהלים פ"ו, ב'): "'כי חסיד אני - ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם, ומעביר על מידותיו' ". ולכן זכה לגדולה.
נו מה את אומרת? אין "כוחי ועוצם ידי" רק ורק רואה מול העיניים את בוראי. אין מציאות שבה "אני" במרכז? כל מה שקורה סביבך ואיתך זה קשור אך ורק בינך לבין הבורא, תעמדי בניסיון, ותלמדי את העצות של הצדיק. וגם אם לא תצליחי לעמוד בביזיון, לפחות רצית זה נחשב לך! הרצון הוא הנחשב, וגם אם את בתוך הנפילה תקימי קול מחאה! "אני לא רוצה להיות במצב הזה "אבא תוציא אותי"! "אבא אני מקימה קול מחאה!". ומהמקום הנמוך הזה, זכרת לפנות לבורא? למקור הכוח, לטוב האין סופי. הצלחת לעשות את התיקון של הקלקול, נפלא. כמה טוב השם..
ברגעים אלה תביני: זה מבחינת הייסורים והטלטולים שצריכים לסבול קודם שבאים לארץ ישראל", כי השם יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח. כי באמת יש לפעמים שהאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מהקדושה מאוד מאוד, שם יתעורר בהתעוררות גדול להשם יתברך. וכל זה בכדי לעורר אותך להתקרב לבורא.
וכעת בואי שאי תפילה :
אבינו מלכינו,
אני כאן בתך האהובה,
יושבת ומרגישה, נבוכה,
שוב נפלתי לעבירה,
שוב לא הגבתי כפי שאני רוצה,
שוב "נסגרו" עלי כל הדלתות,
שוב אני עוברת ניסיונות וביזיונות,
אנא אב רחום וחנון,
עזור לי להבין שיש כאם "תיקון"
שאם מתוך המקום השפל,
ארים מבט למרום ואזעק לאל,
רק אז אפעיל כאן ישועה,
רק מהמקום הזה אעשה תשובה מעומק דליבה,
שאזכור ואדע שבכל מצב אני יקרה ואהובה,
ושאתה מחכה ומצפה שאפנה רק לקדושה,
וכל המסעות שאתה אותי מעביר,
הם לטובתי הנצחית, גם שמצב לא נראה כה "מאיר".
אבא רחום ,
מלך מלכי המלכים,
אנא ממך רק ברחמים,
מה שאני צריכה לעבור,
תן לי את הכח גם שאינני רואה נקודות של אור,
תן בי תמיד את הכח להודות,
זכני לראות ישועות גדולות,
אוהבת מאוד
בכל מקום ומצב,
אבא יקר חבקני עכשיו!"
הרבנית מאיה לב מחברת הספר "את נסיכה אמיתית" M.A. במנהל חינוכי ומגשרת בתחום המשפחה. מוסרת שיעורים ברחבי הארץ. לתגובות והזמנות ניתן לפנות coach.milev@walla.co.il
]]>
