אבל אז את נזכרת שהילד שלך כלל וכלל לא אוהב עוגה לבנה עם קרם לבן ותותים, "הוא לא יעריך את זה", וזה ממש לא יפתיע אותו, את רואה בדמיונך את פניו הנפולות למראה עוגה כזו שלא מדברת אליו, הוא יהיה מאוכזב, ואולי אפילו יבעט בעוגה מרוב אכזבה. מיד את משנה כיוון ומכינה עבורו את העוגה האהובה עליו מאד, עוגת שוקולד עם קרם שוקולד מבריק עם הרבה סוכריות צבעוניות . ועכשיו את בטוחה שליבו יתמלא אושר , את מתרגשת בשביל ההתרגשות שלו, את יודעת ש"הוא יעריך את זה מאד", הילד שלי יהיה הכי מאושר בעולם את מסכמת בליבך....
למה הדבר דומה?
לכל אלו שדואגים כל כך לנערים והנערות ה'מתאבדים', שכל מה שהם מבקשים זה לצאת לדקור רק 'יהודון אחד', ואז יורים עליהם רק כדי לנטרל אותם, שמא ימשיכו לדקור עוד ועוד יהודים, אתם מבקשים שיטפלו במחבלים האלה לפני עניי עירך? לפני שמטפלים ביהודים אזרחים חפים מפשע, שכל רצונם היה להגיע אל היעד בהמתנה בתחנת אוטובוס?
אני רוצה לספר לכם שהילדים והנערים הפלשתינים חולמים למות כ'שאהידים' - זו מתנה עבורם, אני בטוחה שאתם יודעים על זה, כל יום משדרים להם בטלויזיה תוכניות על 'אהבת השאהדה'. מראיינים ילדים בני 4 , 6, 8, 13, וכל הגילאים, הם נשאלים מה פשר העניין שילד צעיר ירצה למות? והם עם עיניים פעורות לרווחה מלאי אושר הילדים הצעירים האלה, מתארים את הגן עדן היפה שהם מחכים להגיע אליו לאחר שהם ימותו כשאהידים. הם כל כך משתוקקים למות, הם כל כך רוצים למות (כמובן כשאהידים)
בתוכנית הם שואלים ילדים קטנים: מה אתה הכי אוהב לעשות? והילד עונה: להרוג יהודים, הרבה יהודים, והמנחה ממשיך, ואחכ' תמות כמו שאהיד, והילד קורן מאושר ומחייך חיוך קורן. העם הנ"ל מעריך את המוות הם מאמינים שהם נולדו בשביל למות, תשאל כל פלשתיני מה תעשה כשתהיה גדול, הוא יענה לך אולי מחר כבר לא אהיה בין החיים, אני יכול למות כל רגע אם אלוקים רק ירצה, הם חדורים עם ההרגשה הזו שגורלם הוא למות.
לא מזמן היתה אמא פלשתינית בבית החולים בישראל עם בנה החולה, היא עשתה לילות כימים, ישבה לידו חזרה הלוך ושוב מהבית לבית החולים, עברה חודשים קשים מאד והתמודדה עם ילד חולה כמו כל אמא שמתמודדת עם ילד חולה וכל הקשיים מסביב, יום אחד שאל אותה הרופא, את רוצה לומר לי שיום אחד מחמוד הזה יהפוך לשאהיד? היא ענתה: כן! מה? את יושבת איתו פה ומייחלת שיבריא, בשביל שאחכ ילך ויתאבד? והיא ענתה: כן! זה גורל של כל אחד למות יום אחד, לכך נולדנו, בשביל המוות...
שלא נדבר על ההתעללות הרגשית, שהאנשים הרוחניים שלהם עושים לאמהות; אמא אוהבת את ילדיה סוחבת אותו 9 חודשים מגדלת אותו ומתמודדת איתו ואז חייבת לרצות שהוא ימות. אם תתן להם חיים ותציל אותם אחרי פיגוע, אתה תאכזב אותם, "הם לא יעריכו את זה" עצוב להם כשהם חיים, לא טוב להם, המחבלים האלה משתוקקים למות, "הם מעריכים את המוות". למה לאכזב אותם ולהציל להם את החיים? למה לקחת מהם את מתנת ה'מוות'?
הדברים נכתבו ע"י גיטי שורץ ביקורת מיתוך סרטון שהועלה ברשת על חינוך לשהיד..
]]>
