שתי סיבות שגורמות לך לצאת לעבודה

לפעמים אישה מסודרת מבחינה כלכלית ויש לה גם ילדים שיכולים להעסיק אותה בבית. אבל יש בה חלקים מחלידים והיא רוצה להפעיל אותם. שמעתי מכלי שני על יהודי שיש לו אפשרויות כלכליות נרחבות למדי ואשתו לא ממש חזקה כעקרת בית ולא נהנתה מבישול, מניקיון ואפילו, שומו שמים, גם עם הילדים היא לא נהנתה באופן שממלא את הלב בתחושה מתוקה או נותן חשק לזמזם שיר עליז בסתם יום של חול.

הלך אותו יהודי ופתח רשת של חנויות קטנות והעמיד את אשתו בראש הרשת, שתנהל אותה. האישה הפחיתה מעבודות הבית שלה כבר בשבוע הראשון לעבודה והוסיפה מבשלת בבית מלבד המנקה, כי "עם העומס העצום הזה, אני לא מסוגלת לעשות משהו בבית". גם בשבוע השני והשלישי היא קיטרה על העומס, אבל בלט לכל מתבונן שזהו מס שפתיים בלבד והגברת ממש מאושרת שיש לה סיבה רצינית להיות מותשת.

בחודש השני היא כבר הגיעה הביתה בשביל לאכול מה שהמבשלת הכינה, להתענג על הניקיון שהמנקה היתה אחראית עליו, וליהנות עם הילדים תוך כדי שהיא משחקת איתם ומספרת להם סיפורים. בימים רגילים – היא קילחה אותם ויצאה איתם לטיולים, ובימי חופש כשפקעו עצביה משעות בלתי נגמרות שהצריכו עבודה טכנית עם הילדים – היתה בייביסיטר. כשהתחשק לה לבשל משהו עם הילדים או לאפות איתם – היא עשתה את זה, וכשלא – היה אוכל מוכן.

בניגוד לנשים אחרות במקומה שהיו מרגישות נקיפות מצפון, האישה הזאת אמתית מספיק בשביל להודות שהיא פשוט חלשה כעקרת בית וכשהשרירים החברתיים שלה מתעמלים כמו שצריך בעבודת הניהול שלה ובפיקוח על הצוות שבחנויותיה – היא מגיעה מסופקת הביתה ומשקיעה בילדים את כל כולה, בעונג רב. בימי חופשה היא מסתדרת פחות, אבל עם עזרה של בייביסיטר היא כבר שוב האמא החמימה והאוהבת.

היהודי הנ"ל, בעלה של האישה הזאת, סיפר את הסיפור למי שסיפר, והוסיף לו: "מה אתה חושב? הרשת שלה מפסידה לי מדי שנה כעשרת אלפים דולר. קצת פחות מאלף דולר הפסד לחודש. נו, עולה לי פחות מאלף דולר לחודש בשביל לעשות את האישה שלי מאושרת, ובשביל לגרום לילדים שלי ליהנות מהבילוי עם אמא שלהם כל פעם מחדש. שווה את זה, לא?"

סיפור קיצוני בהחלט, אבל אמתי לחלוטין. רובנו לא בכיוון הזה, ועם זאת אני אוהבת את הסיפור הזה ואת הגישה הבריאה של הבעל. לכל אחת יש חוזקות ויש חולשות. מגיל צעיר מעודדים אותנו לתקן את החולשות, להתאמץ בשביל להתקדם בחלקים שקשים לנו. אם היה קשה לנו בלימודים – קיבלנו מורה פרטית או שהצטווינו לתרגל שוב ושוב. אם התקשינו במלאכה – היינו חייבות לסיים אותה בכל מחיר. עונשים, הורדת ציונים, כל מיני צעדים נעשו כדי לתבוע מאיתנו לשפר את החלש.

יש דברים שבאמת אין ברירה וחייבים לעשות אותם, אבל ברוב התחומים בחיים – בואו ונתמקד בחוזקות שלנו! גם אם את יוצאת לעבוד כדי להתפרנס, את לא חייבת לשנוא את מקום העבודה שלך. גם אם את עובדת במה שאת אוהבת, את לא חייבת לחיות בהישרדות ובקושי להרוויח מזה. אפשר גם וגם! השם ברא אותנו עם סל יכולות מורחב. סל הכולל את האפשרות לאכול וללכת ולראות ולשמוע, ו...כן, גם את האפשרות להתפרנס. יש לנו את השרירים המתאימים בתוכנו, בפנים. צריך רק להפעיל אותם. וכיף גדול להפעיל שרירים שגורמים לנו עונג.

הרמח"ל אומר לנו שנבראנו כדי להתענג על השם. אנחנו בתור נשים צריכות לטפל בחלק הגשמי והמעשי של העולם ובימינו, הפרנסה הוא חלק בלתי נפרד מהעולם הזה. "כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה" – זאת לא המצאה של הדור שלנו. כשאנחנו מתענגות על עבודה שמממשת יכולות שהשם נתן לנו ואז מגיעות הביתה עם עיניים בורקות ורצון להיטיב ולפנק את המשפחה היקרה שלנו – אנחנו בכיוון הנכון.

מה בכל זאת ההבדל בין העבודה שלנו, כנשים, לעבודה של הגברים? על כך בשבוע הבא, בעזרת השם.