כאשר נשאל מדוע הוא מסתובב בחברתם של כל אותם פורקי עול, אנשים תוהים ואף תמהונים, השיב פעם "קרה לך פעם שזרקת לאשפה יהלום גולמי של מליון דולר? בודאי שלא. אתה מומחה ליהלומים. ובכן, גם אני מומחה ליהלומים. אני הולך ברחובות מידי יום, וכל מה שאני רואה זה את היהלומים היקרים ביותר בעולם מהלכים סביבי. כמה מהם אולי צריך להוציא מהבוץ ולנקות קצת, ללטש קצת, אבל אחרי שעושים זאת הם כל-כך מאירים, בוהקים, ממש כמו היהלום היפה בעולם. זה ממש הדבר הכי חשוב שצריך לדעת בחיים. כל אחד, כל אדם, הוא יהלום…"(הרבי מקרן הרחוב, יוטא הלברשטם-מנדלבאום)
'קרליבך', לא רבים בציבור שלנו יודעים, למד ולימד תורה. הוא העמיק בתורת איזביצ'א ויש לא מעט מדברי תורתו בדפוס. ספרי הגות, מחשבה וחסידות. אבל הוא דיבר אל כולם בשפת המוזיקה. הוא היה אומר כי שפת המוזיקה היא השפה הבינלאומית היחידה. השפה היחידה שחוצה עמים וארצות, מלחמות, שנאה ודעות קדומות. ורבי שלמה קרליבך השתמש בה כדי להגיע לכל מי שאזניים לו לשמוע. וכך אמר רבי שלמה על דרכו כרב המנגן את מילותיו ואת ליבו לתלמידיו:
"כשהתמניתי לרב הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שיריי, הם נותנים כוח כמו גלולת ויטמין יהודית"
(מתוך הנספח לאלבום "הנשמה לך")
קשה לכתוב על קרליבך במילים. שפתו היא שפת הנגינה. זו השפה שבעקשנות ובהתמדה הגיעה לכל מקום בו לב יהודי שומע. זו השפה שחלחלה גם אל מתנגדיו ורככה את החומה שניצבה בינו ובין היהדות החרדית הקלאסית. קשה להסביר מה יש בו, בשירים היהודיים כל כך, בלחנים המרטיטים והמקוריים אך נודפים רוח יהודית אותנטית, בקול המחוספס והרגיש, שמצליח להמיס לבבות הרחוקים מכל ניחוח יהדות, ולהביאם חזרה למקורם, להמיס את מסך הברזל, אותו חצה קרליבך הראשון מכולם והביא לרוסיה הקפואה חיוניות יהודית עוד בימי תחילת הגלסנוסט של גורבאצ'וב. לא היה מי שיכול היה לעמוד בנחישות השקטה ובלב חסר הגבולות של ר' שלוימלה. והמוזיקה שלו דיברה גם כשלא היה למי לדבר.
קשה לדעת כמה אנשים התקרבו ליהדות בזכות ר שלוימל'ה והגיטרה שלו. מעניין עוד יותר לנסות להבין את המשיכה החרדית הגוברת למורשתו של קרליבך. כדבורים אל הצוף נמשכים חרדים "רגילים" ובני תורה ונשות אברכים אל ניגוניו. לאחר מותו נהיה קל יותר להתקרב אל קסמו מבלי להכנס אל המחלוקת על דרכו. כיום, ניתן למצוא על קברו קהל בעל מראה חרדי ממוצע, ובערבי נגינה של שירי רבי שלמה יש לא מעט חרדים שמעולם לא פגשוהו בחייו.
מה סוד הקסם? מה מושך אותנו אליו? אולי הפשטות של האהבה. הנשמה החשופה. הלב, הנמשך אל המעיין של השאיפה הטהורה לראות בכל יהודי יהלום. אולי הנגינה המופלאה שאין לה אח ורע. אולי הוא צודק, ר' שלוימל'ה, והמנגינות הן אלו שמדברות. ולא צריך לומר עוד דבר. רק לשיר ולתת למוזיקה לקרב את הלב אל הנשמה. אולי השירים האלו, שנבעו מלב רחב ומופלא, יש בהם כדי לפרוץ מחיצות של מוסכמות ושל מקובלויות, לקלף ממנו קליפות של מגננות, ולחבר אותנו אל עצמנו, אל הרצון הראשוני שלנו, אל ההשתוקקות. אל הידיעה הפשוטה, שאנחנו כאן כי אהובים אנו. כי אנו כולנו יהלומים. כולנו קצת אבודים. כולנו בנים לעם סגולה וכולנו כמהים לאב אחד.
אז היום, יום פטירתו של ר' שלוימל'ה, הרבי המנגן עם הגיטרה, צריך פשוט לשמוע את שירתו. השאר יקרה מעצמו. הלב שומע.
אשר היה כערבות הבוכיות....
]]>
