שמי רינה, ואני כיום סייעת בגן ילדים, אמנם זהו לא המקצוע בו השקעתי את מיטב שנותיי, במקצועי אני מתכנתת מחשבים, תואר ראשון ועוד כמה קורסי העשרה והתמקצעות נוספים בתחום ההייטק, עבדתי שנתיים בתחום ונהניתי מכל רגע, עד ליום שבו הבוס שלי החליט שאני מדי יקרה למערכת ובשל קשיים כלכליים בלב כבד הוא נאלץ לפטר אותי.
וכך התיישבתי מול מחשב וחיפשתי לי עבודה, במצבי איני יכולה להרשות לעצמי לשבת בבית, יש לי ארבעה ילדים שיהיו בריאים, משכנתא, ובעל אברך לפרנס, משפחה חרדית סטנדרטית וממוצעת, כמובן שאני בעלת שאיפות וכו' .. אבל דימיונות לחוד ומציאות טופחת על פניי, היא זו שקיימת..
וכך מצאתי את עצמי מתראיינת לאחד הגנים השכונתיים, ומקבלת משרה זריזה באופן בהול כממלאת מקום לשלושת החודשים הקרובים.. אני סייעת בגן בנים בגילאי 3-4, נחמד אך לא מעבר, אינו מאפיין אותי ומה גם, שטכנית אני לא מתאימה לטפל בילדים שהם לא שלי.
אבל..פרנסה זה דבר הכרחי אז אין ברירה, ביום הראשון הייתי דיי בהלם הסתגלות ראשוני, אך אט אט צנחתי למעמקי עבודת הסייעות, בבחינת עזר לגננת ונגד עצמי בעיקר. לא אהבתי את זה בכלל, קמתי כל בוקר בתחושה שהנה עוד יום יעבור ובמקביל חיפשתי לי עבודה חדשה..
עד שיום אחד, נחתה עליי תובנה מנצחת.. הגעתי לגן באיחור של רבע שעה, מה שאינו אופייני לי לחלוטין, זה היה יום מבולבל, שום דבר לא הלך לי, הגננת העירה לי כמה פעמים, ואני חשתי מחנק בגרון על התרשלותי בתפקיד..
ואז הבנתי שהכל התחיל בעצם מהלילה, כל ההרגשה הנוראית הזו אינה קשורה כלל לסוג העבודה או לסיטואציה שנכפתה עליי, פשוט מאד חזרתי מדוכדכת מיום עבודה נוסף, וגם מותשת, בכל אופן כיתת גן של 31 בנים זה לא פשוט, אני אמורה להית בכושר שיא ובערנות על מנת להיות אחראית עליהם, ולמלא את תפקדי הזמני נאמנה...
אותו ערב הייתי נטולת מצב רוח מצאתי עצמי משכיבה את ילדיי שלי במהירות, כדי ליצור לעצמי מרחב אישי ושקט, ודווקא זה לא הלך, משימת ההשכבה היתה בלתי נסבלת, הפניתי אצבע מאשימה לבעלי שכמובן הכל בגללו, לא משנה איך, אני אפילו לא יודעת, אבל הייתי חייבת להאשים מישהו בוגר והוא היחייד שהיה בסביבה.. אז הוא האשם התורן.
הלכתי לישון הלומת קרב עצבנית ועם דמעות אכזבה .. מעצמי. לקח לי יממה פלוס להבין כי אם באמת זו רק תקופת מעבר וכדאי לי פשוט להעביר אותה בכיף, ללמוד ממנה, ולחיות בצורה רגועה יותר ובעיקר להודות לה' על כך שאיני מובטלת ויש לי עבודה להתפרנס בה בתקופה הקרובה.
בעיקר הבנתי שאיך שאנו עולים לישון כך אנו קמים בבוקר, המשפט 'איך שאת מציעה את מיטתך כך תקומי' היכה בי.. תמיד חשבתי כי הוא קלישאתי למדיי, אך מסתבר שהצעת המיטה האישית שלך, באותו האופן שהצעת אותה כך תקומי בבוקר, לפני שאת נרדמת תבדקי אם מתחת את סדיני ליבך, ואם יישרת את הדורייך עם הסובבים אותך, אם הראש שלך ינוח על הכרית כשהוא נקי ושלם עם עצמו מהיום שחלף, ואם ליבך על כל חדריו נקי ושמח.. ככה תקלי מעלייך ולא תסחבי ימים שלמים בצער מיותר...
אז כדאי שתציעי את מיטתך כפי שאת רוצה לקום בבוקר..
]]>
