למה כדאי לחיות בהווה?

לשמוט את העבר (תשע"ה שמיטה), להפסיק לחפור את העתיד, ולחיות כאן ועכשיו בהווה.

רוצה לבקש סליחה ולא יודעת על מה. רוצה להגיד סליחה ולא מוצאת ממי.

בעצם, מי שאני צריכה לבקש ממנה סליחה - היא אני שלא שומעת לעצמה.

שלא מקשיבה להמיית ליבה, שמתפתה ללכת עם הזרם.

שמעדיפה עוד כתיבה על פני עוד למידה, שרוצה להוסיף אור בעולם, אבל פוגשת בדרך את החושך.

לסלוח לעצמי כשאני מוצאת את עצמי עסוקה בלהעיר. במקום להאיר. שמבקרת, במקום לקבל. ששופטת, ולא מכילה.

א-לאי. תן לי את האומץ לקבל, את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

לשנות, את מה שאני כן יכולה, ואת התבונה להבחין בין שניהם.

רואה סביבי המון שינויים שמעיקים, שומעת על הרבה אירועים מטלטלים.

יודעת על נשים שמציקים להן, ומבקשת לעשות כדי להקל ולהביא מזור.

רוצה להבחין בין הדברים הבאים:

יש בפרהסיה ויש בצנעה.

יש לחטוא ויש להחטיא.

יש חילול ה׳ ויש קידוש ה׳.

יש שוגג ויש מזיד.

יש לכתחילה ויש בדיעבד.

יש לפרוץ דרך ויש לפרוץ גדר.

אני לא רוצה להיות במקום מתנשא, לא רוצה להסתכל מלמעלה.

אני רוצה להרגיש ולחוש את צערן של נשים אחרות, שסובלות.

אני רוצה לשלב ידיים כדי לשתף פעולה, לעלות ולהתקדם, בדרך העולה.

להיות נוכחת, להיות אני, כמו שאני - בהווה.

ולהאמין, שכבר עכשיו, בהווה, נחיה כולנו ונזכה לבוא בית ה׳.

ולדעת שהנה, הנה, משיח בא. עכשיו, בהווה. תיכף ומיד!

גמר חתימה טובה, שנה טובה ומתוקה!

מירי שניאורסון היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו לתגובות: Mirisch1@gmail.com