תכירי אותי, אומרת שכנתי, זו אוסנת ש"עפה על עצמה" ובתקופת החגים לא מעניין אותי איך אני נראת וכמה אני ישנה
העיקר, התבשילים,השולחן, הכלים, העריכה האקססוריס של הבית, הילדים, המלבושים, ואפשר להזמין אותך לחתיכת עוגה טרייה שיצאה לפני כמה רגעים מן התנור?
אוסנת הציצה בשעונה (שעוד נותר בשפיות) ואמרה בסדר, אבל רק לכמה רגעים. אני חייבת את זה לעצמי, כמה דקות של מנוחה לא רשמית. נכנסנו למטבח השטוף, על השיש היו כמה ירקות מפוזרים וקערת בשרים להפשרה.
ניחוחות של מטבוחה מהבילה התנוססו בחלל המטבח, אוסנת עמדה מסומרת על מקומה, פיה פעור לא הבנתי מה קרה לה
אוסנת הכול בסדר? הזהו מטבח של ערב ר"ה ועוד שזכינו לשבת הצמודה? איפה הבלגאן? איפה הכלים בכיור? איפה ה...?
אוסנתי, תירגעי יקירה!
שבי! כבר אסביר לך, קודם כל תטעמי מהעוגה שתי כוס מיץ לימונענע טרי (נשמע פסטורלי נכון? ניתן להשגה בהחלט!)
אוסנת התענגה לכמה רגעים ולא שכחה את הבטחתי, הסבר בבקשה.
לפני מספר שנים גם אצלי המטבח היה "על גלגלים" ואפילו "נוסע", הרגשתי שאני קורסת, זה לא יכול להמשיך כך והחלטתי לשנות השקפת חיים. לא יכול להיות שאחרי כ"כ הרבה הכנות וסידורים, אפיות, בישולים וקינוחים אראה ליד שולחן השבת והחג כמו אישה שאין בה טיפת כח.
אין לי כח ליהנות מהאווירה הטובה, מהשמחה ואפילו מהבישולים והמטעמים שכ"כ עמלתי וטרחתי עליהם, קראתי המון חומר על ניצול זמן, אפילו קניתי ספר בעניין, על מה לוותר ובמה להשקיע, מתי להתחיל להתכונן לשבת ולחג מבלי להגיע לרגע האחרון מתנשפת, עייפה, מותשת והכי עצוב מאוכזבת. מה זה מה שמגיע לאישה? ששרים לה אשת חיל היא נרדמת? זהו, החלטתי להתחיל תהליך וכמו כל תהליך ההתחלה היא לא קלה.
אבל הפעם בניגוד לכל ההתחלות שהתחלתי,דיאטה, לימוד הקלדה עיוורת ועוד כל מיני קורסים למיניהם, החלטתי לדבוק במטרה וללכת איתה עד הסוף. עם הרבה תפילה,אמונה ותקווה ודרך לא קלה, הצלחתי.
אוסנת המומה, זיהיתי בחצי עיין דמעה סוררת שזלגה על לחייה. כן זוהי תחילתה של קבלת החלטות רצינית. מכירה את זה מקרוב וחוץ מזה אוסנת, המשכתי, עכשיו במיוחד לראש השנה יום דין מיוחד וקדוש, מתאים להגיע חוץ מהלבוש, הטיפוח והכלים האקסקלוסיביים, בכובד ראש וביישוב הדעת, עם כל הכבוד (ויש כבוד) להכנות הגשמיות. צריך להתייחס הכי ברצינות לרוחניות שבעיניין.
אוסנת, שבינתיים נרגעה והתחילה להפנים שאלה אותי: לימור, מה לדעתך הכי חשוב בהכנה של האני העצמי שלי בראש השנה? חייכתי למשמע המעבר החד בין הנושאים.
תראי, חשוב מאוד שתהיה בבית אווירה של פיוס, אווירה של רוגע, אנו עומדות ביום הזה לפני מלכו של עולם, אנו חייבות להגיע שלוות ומפויסות. אנו דואגות לאחל שנה טובה לשכנות,לחברות בעבודה,לגננות של הילדים ולקופאית במכולת השכונתית.
ומבינותך שבתוך הבית כולם נחמדים ומתכוננים לחג ולא צריך לאחל להם במיוחד שנה טובה עם איזה שוקולד חמוד או כמה סוכריות, הם מבינים זאת כמובן מאליו. אוסנת פערה זוג עיניים, מה את מתכוונת להגיד לי שצריך לתת שי של שנה טובה? וואו בחיים לא חשבתי על זה.
אוסנתי .. ומה עם הבעל? הבעל? לא כתוב בתורה שהוא צריך לקנות לי? אני?להכין לבעלי שנה טובה? טוב ,אמרה אוסנת, אני מרגישה באיזה שיפוץ אישי לנפש ולרוח. אז קדימה לימור תמשיכי, מה שתגידי אני עושה. אז ככה ,גשי למרכול ותכיני חבילת שי חמודה לכל אחד מן הילדים וכמובן לבעל המסור. אולי איזה ספל חמוד או כלי מתוק, מלאי אותו בכל טוב והכי הכי הכי חשוב - הברכה, אל תעתיקי ברכות מוכנות .
הברכה צריכה להיות מעומק ליבך, אני מבטיחה לך שהאווירה תהיה שונה לגמרי, הילדים מופתעים מתשומת לב שלא ציפו לה בכלל והבעל בעננים, לא מאמין שהוא יקבל מתוקים ואגרת מאשת נעוריו?
ומה איתי? שואלת אוסנת, מי ישלח לי איגרת? אוהו.. הגעת לעיקר, לך תיקני שוקולד מיוחד שאת אוהבת ובאיגרת ראשית כל תכתבי הצלחות שהיו לך בשנה שחלפה, לקחים מטעויות שהיו בדרך וכמובן איחולייך לעצמך, איך תרצי לראות את השנה החדשה שלך.
אוסנת התרגשה עד בכי, היא קמה, חיבקה אותי בחיבוק מלא אנרגיות חיוביות ולחשה באוזני "דברייך,הם הברכה הכי יפה שקיבלתי בחיי מכל האיגרות ברכה"
שנה טובה ומתוקה לכולנו!
]]>
