בתחרות, שמתקיימת במשך שבעה עשר מפגשים מחנוכה ועד אתמול, נבחנו עשרות בנות ונשים מול שופטות ומול קהל שמצביע להן את אהדתו. הן קיבלו ליווי מקצועי, העצמה אישית ופיתוח קול אצל שרית יגודיוב, מנהלת בית הספר לשירה ומפיקת התחרות. הן עברו שלב אחר שלב, כאשר הפרגון ההדדי נותר לכל אורך הדרך, גם מאלו שלא עברו את השלבים הבאים.
סוף סוף ניתנה לבנות ונשים ההזדמנות לשיר, להופיע במלוא העוצמה. והיו שם קולות נהדרים באמת, שגרמו לי לתהות מה היא תעשה עם הקול המדהים הזה, כשתיגמר התחרות. הרי אנחנו לא הולכות לשמוע סתם זמרת שמופיעה עם שיר, אנחנו הולכות רק לרבנית שהיא זמרת, או זמרת שמפרישה חלה, או זמרת עם סיפור עגום של סרטן או חוזרת בתשובה. מה תעשה הבחורונת שזכתה אתמול בגמר, שלי עוזרי? היא עוד בחורה, עוד אין לה סיפור אישי קורע לב, ואני מאחלת לה חיים נורמליים בלי צרות וניסיונות. אני מקווה שיהיה לה קהל, שיהיה לה עתיד מוזיקלי אמתי, בלי שמאלץ מסביב.
המורה שבי ציינה בסיפוק, שכולן לבשו מאוד צנוע, בלי וועדת צניעות שתעמוד להן על הראש. ככה, מרצונן החופשי, כולן התלבשו בהתאם לגבולות ההלכה. לא לפי התקנון, אבל כן לפי ההלכה. מי כעמך ישראל.
מעניין לציין, שלמרות שכולן חרדיות, אף אחת לא שרה בסגנון חרדי אשכנזי, בהברה אשכנזית או שירת פסוקים. כולן שרו שירים שמדברים אליהן, במבטא ישראלי.
בחלק גדול מהשירים חשתי ריקנות ושטחיות, אך אין לי מה לשפוט את השירה הנשית כאשר גם המוסיקה החסידית -גברית מידרדרת למחוזות של רדידות כמו "יש תקווה" ושאר גיבובי מילים. הזוכה במקום השני שרה מילים שמאוד התאימו למעמד, "תנו להיות כאן ולשיר", וניכר היה שהתכוונה לכל מילה. שיר הניצחון של הזוכה היה "רגע של ניצחון" של רועי ידיד, ושילב יפה את הניצחון והעמידה בניסיון. אחת השופטות שרה את "שירת העשבים" וסוף סוף חשתי התרוממות רוח כמו שמצופה משירה אמונית.
מארגנות התחרות ניסו להכניס קצת תכנים כמו "התפקיד העיקרי של האישה" ושלא נשכח שהשירה אינה עיקר, אבל המסר העיקרי מבחינתי היה דווקא דברי הזוכה, שאמרה בפשטות "הכל מאת ה'", וסימלה את הענווה שבאמונה, ההיפך מ"כוחי ועוצם ידי".
לסיכום, היה כיף לגלות זמרות נהדרות, כולי תקווה שאנו כציבור נשים נדע לפרגן לכוכבות החדשות וגם לאלו הקיימות, ולאפשר להן קריירת זמר איכותית. יאללה רוצו לקנות דיסק (לא לצרוב, לקנות).
]]>
