כולנו שמענו את הנאומים והיינו עדות לחמוצים, החנייה והליפסטיק שכבשו את פתיחת מושב הכנסת השבוע. אבל לי התחשק לראיין לרגל פתיחת המושב דווקא את חברת הכנסת רחל עזריה (כולנו), שבדיוק כמוני - כך הופתעתי לגלות - מתכוננת כעת לשבת.
היא אמא לארבעה ילדים קטנים, וסוחבת עמה כל מה שכרוך באימהות וקריירה. דווקא כחרדית שראתה בה סדין אדום, הופתעתי לגלות אישה שאכפת לה מאיתנו - הנשים במגזר החרדי, וכן, היא שומרת מסורת ויש לה גם חרדים במשפחה. בילינו על כוס קפה וגלשנו לשיחה מדהימה וארוכה. ויש לי חדשות מסעירות: לא תאמינו, אבל מסתבר שיש לנו נציגה בכנסת.
נפגשנו דווקא באירוע של רבניות חרדיות. הופתעתי. מה עשית שם?
"השאלה בעיני היא למה בעצם הופתעת? זה היה אירוע סיום למידה של רבניות לסיוע לטיפול בפגיעות. לפני יום ההולדת ה-27 שלי התחלתי לנהל ארגון למסורבות גט, פגשתי שם מקרים קשים של פגיעות ואלימות במשפחה ומאז הנושא הזה קרוב ללבי".
"זה אתגר עצום שחייבים להתמודד איתו, אלו פגיעות בנפש. לכן מאוד התרגשתי כשפנו אלי וביקשו שאגיע לאירוע. הנושא הזה כל כך חשוב ואנחנו חייבים לשלב ידיים יחדיו כדי לפתור אותו. זאת האחריות שלנו לכל ילד או ילדה במדינת ישראל, ובאמת שזה לא קשור למגזר אליו הוא או היא שייכים - כל ילד או כל אישה, או כל נפגע תקיפה".
"זה היה מעמד מרגש, כי לראשונה יש טיפול אמיתי בנושאים שפעם היו עוברים בשקט או רק בתוך הקהילות עצמן. אני מזהה את השינוי המבורך הזה גם בתחומים נוספים וזה כל כך חשוב".
את כבר כמה שנים בעשייה הציבורית, ובמקביל את אמא לארבעה ילדים (!). מצאת את עצמך כחברת כנסת בגיל צעיר מאד, איך הגעת לשם?
"תמיד הייתי פעילה. אני מגיעה מבית שבו תחושת האחריות זורמת בעורקנו, האחריות לעם ישראל, לתורת ישראל ולארץ ישראל. במשך שנים הייתי פעילה בארגונים שונים, קודם בארגון מגמה ירוקה, ארגון סביבה, ששם פעלנו למען תחבורה ציבורית טובה, נגד זיהום אויר ונגד בניה בחופים - אגב, בשיתוף פעולה אינטנסיבי עם ח"כ גפני. ואז התחלתי לנהל את 'מבוי סתום', ארגון למסורבות גט שסיפרתי עליו קודם. העשייה שם הייתה גדולה ומשמעותית ומאוד נהנתי מפירות העבודה, אך העיר שאהבתי, ירושלים, הייתה במצב לא קל בכלל. אחרי האינתיפדה השנייה, בתקופה הרעה של העיר, כל חבריי התחילו לעזוב אותה. בכל שבת בבית כנסת היתה מסיבת פרידה ממשפחה נוספת. זאת הרגשה נוראית".
"ניסיתי לחשוב מה אפשר לעשות לטובת ירושלים, והבנתי שהדרך הטובה ביותר היא עשיה מתוך המערכת, מתוך העיריה, מתוך המערכת הפוליטית העירונית. לפני כמעט עשור הקמתי רשימה עצמאית למועצת העיר ירושלים, "ירושלמים". הרעיון היה ללכד את תושבי ירושלים ולפעול לטובת חיי היומיום של כל אחד ואחת מהם. מיד לאחר הבחירות קיבלתי את תיק המנהלים הקהילתיים וביקשתי את תיק הגיל הרך. הרגשתי שכאמא לילדים קטנים אף אחד לא באמת רואה את הצרכים שלי ושל חברותי. קיבלתי אחריות לגני הילדים, מעונות היום וטיפות חלב".
"במו"מ הקואליציוני כולם הופתעו כשביקשתי את טיפות החלב. אמרו לי: "אולי תיקחי גם את השירות הוטרינרי", ולא הבנתי מה הקשר? בגלל שגם תינוקות וגם בע"ח קטנים? הסבירו לי שמעולם אף אחד לא ביקש את טיפות החלב. במהלך הקדנציה יזמתי את "החודש ה-11", הפעילות בקיץ בגני הילדים, את הוזלת הצהרונים, את טיפות החלב הקהילתיות - המון המון עבודה לטובת הורים לילדים קטנים, שעד אז לא קיבלו תשומת לב מהעיריה. אז גם יצאנו למחאת העגלות במסגרת המחאה החברתית ופתאום בכל הארץ הבינו את מה שכבר הבנו בירושלים: שצריך לעזור להורים לילדים קטנים. עבדתי אח"כ עם ועדת טרכטנברג ובאמת ראינו שכר בעמלנו".
"בעקבות הפעילות הציבורית, פנה אלי יו"ר "כולנו" משה כחלון, והציע לי מקום ברשימת המפלגה בבחירות האחרונות לכנסת. האמת שהתלבטתי, כי אני מאוד אוהבת את הקשר עם הציבור, ובכנסת לצערי לעיתים קרובות מתרחקים מהציבור, לכן עשיתי לי כלל - לפגוש ציבורים שונים כל הזמן, כדי שאוכל להמשיך להיות שליחת ציבור אמיתית".
"בכנסת לקחתי את העשייה שלי מהעירייה אל בית המחוקקים. מאז כניסתי לכנסת יזמתי והעברתי כמה חוקים בתחום של גידול ילדים ושוק העבודה. ביניהם העלאת מינימום ימי החופשה לכלל העובדים במשק מ-10 ל־12 בשנה, הארכת חופשת הלידה ל-15 שבועות, מזון בריא בצהרונים וחלוקת ימי מחלת הילד בין שני ההורים. כל חוק כזה עובר במאמץ עצום ומשפר עוד קצת את מצבם של ההורים בישראל, שזו אוכלוסיה עייפה ומותשת שממש מצווה לעזור להם".
"אני אמא לארבעה, וזה בהחלט מאתגר. אני מכירה את אתגרי ההורות מקרוב ותמיד שומרת לי עוגנים בלו"ז כדי להיות עם הילדים. לאורך השנים למדתי דבר אחד חשוב: הדבר הכי הכי חשוב לילדים זה שיראו אותם. אני תמיד מוודאת שאני יודעת מה עובר על כל אחד ואחת מהרביעייה שלי. אם לא טוב לאחד מהם אני עושה מה שצריך כדי להקל. ילדי שותפים גם הם לעשייה שלי, כשאני צריכה לצאת בערב אני אומרת ומסבירה להם שאני הולכת לפגישה כי יש ילדים שאין להם בית ספר וצריך לדאוג להם, או כדי שלאמהות יהיה יותר זמן עם התינוקות שלהם. ואת זה גם ילד או ילדה יכולים להבין ולהזדהות. הם מרגישים שותפים".
"לפני כמה זמן חברה שלי פגשה את בתי ושאלה אותה אם היא רואה אותי מספיק. בתי ענתה לה שהיא רואה אותי אבל יותר חשוב שהיא רואה מה אני עושה. והיא רואה שאני מתקנת את העולם. הילדים שלי נותנים לי הרבה כח לעשייה לטובת כולם".
אנחנו יושבות ומדברות כבר שלוש שעות, והדבר היחיד שמתחשק לי זה לצאת איתך לעוד כוס קפה. הצפת כאן רשימה של נושאים שמעניינים אותי כחרדית וגם אותך. אולי הקו המשותף הוא שאנחנו אמהות ורוצות להיטב עם מעגל הנשים שזקוק לשינויים, ודחוף.
"חלק מהזהות היהודית שלנו היא המשפחתיות. בישראל יש באמת הרבה יותר ילדים מאשר במדינות אחרות, אבל שוק העבודה בישראל לא מותאם לגידול ילדים ואין חקיקה מספיק טובה. בשנים האחרונות שיעור הנשים העובדות קפץ דרמטית מ-55% מהאוכלוסייה ל-75%, כך שכמעט כל האמהות עובדות. כמדינה, אנחנו צריכים לתת מענה לאתגר הזה. איך אפשר לעבוד ולגדל ילדים? בתחום הזה אני פועלת רבות. אגב, כיו"ר ועדת הרפורמות יש לי גם לא מעט חוקים שעוסקים בנדל"ן ובבנקאות. אבל עליהם נדבר בפעם אחרת".
איך את רואה את האישה החרדית? איך לדעתך את יכולה לעזור לנשים מהמגזר החרדי? בפרט כשהן רואות בך סדין אדום.
"אני חושבת שהאישה החרדית היא גיבורה אמתית ותקתקנית על. נשים מנהלות בית למופת עם שמונה ילדים, וגם עבודה עם המון אחריות - והכל מתוקתק. אני יודעת כמה מאמץ זה דורש וזה מדהים בעיני. הנשים האלו צריכות עזרה כמו כל אישה שעובדת, רק פי שתיים. ואגב, כמו שאת הופתעת, אני רואה את זה אצל עוד נשים חרדיות. מסתבר שיש פער גדול בין מי שאני לבין מה שחושבים עלי כל מי שלא מכיר/ה אותי. למרות שאני גם מקבלת המון תמיכה מנשים חרדיות בעיקר על נושאי ההורות שאני מקדמת. בסוף אנחנו אמהות, שבעיקר מודאגות מהילדים שלנו ורוצות לתת להם את המקסימום. אני חושבת שזה מייצר תחושת שותפות מאוד גדולה".
"אחרי המאבק בהפרדה באוטובוסים, קיבלתי טלפונים מנשים חרדיות שביקשו לא להזדהות. הן אמרו שהן ממש מודות לי על המאבק, אחת מהן סיפרה לי שיש לה אמא מבוגרת והיא חוששת שתעלה ותרד מהדלת האחורית של האוטובוס כי זה מסוכן. בהתחלה חשבתי שהשיחות האלו לא אמיתיות, כי גם אני חשבתי שאני דגל אדום, אבל גיליתי שזה אמיתי, ובאמת יש כל מיני אנשים בחברה החרדית. חלקם מזדהים יותר וחלקם פחות".
"כשהייתי במועצת העיר בירושלים נלחמתי, ממש נלחמתי, כדי שיהיה תקציב לשיפוץ מקוואות. עד אז כמעט ולא היה תקציב כזה והמקוואות בירושלים נראו זוועה. הבנתי שאין בעצם אף אחד בעיריה שיודע מה זה, לא היו נשים דתיות והגברים לא הכירו מקוואות של נשים. הרגשתי שליחת ציבור של המון נשים".
"כשהיה לי מפגש עם נשים חרדיות, סיפרתי להן על המאבק שלי ועל כמה חשוב שיהיו נשים דתיות שמבינות מה הצרכים שלנו. ואכן, תקציב שיפוץ המקוואות גדל משמעותית וכל שנה משפצים בירושלים מקווה. המקוואות המשופצים הם פשוט עולם אחר. גם במקוואות, הגעתי לעסוק בנושא לאחר שנשים שעברו פגיעה פנו אלי בעניין".
מה אנחנו לא יודעות עלייך?
"אני חצי טוניסאית וחצי אמריקאית, הגעתי ממשפחה של שישה אחים ואחיות בלי עין הרע. יש לי אח חרדי, אח מתנחל, אחות דתיה, אח חילוני ואני דתייה. אנחנו משפחה שהיא מעין פסיפס של החברה הישראלית".
אלו חוקים היית רוצה לקדם?
"אם לא היתה מגבלה? הייתי רוצה לעשות סדר אמיתי בנושא של לידה עד 3, הסכומים שמשלמים בגילאים האלו, היחס בין מספר הילדים למטפלות והשכר של המטפלות - כל זה חייב להשתנות. יום אחד עוד אטפל בזה".
"לתקופה הקרובה יש חוקים שכבר נמצאים בקנה. חוק הסדרת מעמדם של קרקעות הכנסייה למשל. יש בעיה גדולה, בעיקר בירושלים, אבל גם בכל הארץ. ישנם אלפי דונמים שנקנו בעבר על ידי הכנסייה ומיד לאחר קום המדינה קק"ל וקבוצות אחרות חכרו את הקרקעות ל-99 שנים עם אופציה להארכה לעוד 99 שנים. התושבים סמכו על קק"ל שיאריכו את החכירה, אך לאחרונה גילינו שקבוצה עלומה של יזמי נדל"ן, שחלקה רשומה באיי הבתולה ובמקלטי מס בחו"ל, קנתה את הזכויות של הקרקע מידי הכנסייה. התושבים מבינים שבתוך כמה שנים הדירה שלהם, שהם קנו במיטב כספם, עלולה לעבור לבעלות של אותה קבוצה עלומה. מטרת החוק היא להגן על התושבים. לא ניתן שיקרה מצב שמי שקנה בית יימצא את עצמו בלי הבית שלו".
"יש חוק בנושא האופציות הבינאריות, שזאת סוג של הונאה שלצערי קורית לא מעט על ידי "עסקים" לכאורה ישראלים. לאחרונה נעצרה בארה"ב על ידי ה-FBI ישראלית שמנהלת עסק כזה. אלו אינם עסקים כשרים, והעובדה שישראל מובילה בתחום גורמת ללא מעט אנטישמיות ופגיעה בישראל. אני עובדת על חוק שיפסיק את העיסוק באופציות בינאריות בישראל".
"כמובן שיש עוד חוקים בנושא בנקאות ותכנון והבנייה שהוועדה שלי מקדמת. ואגב זה הזמן לכתוב, מאוד חשוב לי לשמוע מה החוקים שאתם/ן הייתם רוצים שיקודמו. לא תמיד זה אפשרי אבל לא מעט רעיונות מגיעים מהציבור".
מה הטיפ הכי חשוב שלך?
"שני טיפים. תחליטי מראש על מה את מוותרת, אי אפשר הכל ויש עיקר וטפל. אני חייבת שיהיה אוכל טעים בשבת, אבל לא מוכנה לגהץ. אז משקיעים באוכל טעים ואני קונה רק בגדים שלא צריכים גיהוץ.
"והשני: תזכרי שכמעט כל מה שתחליטי את יכולה לעשות. יש באדם ובאישה כוחות עצומים, וכמו שאמר אלברט איינשטיין: 'רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק מגלה כמה רחוק הוא יכול להגיע'. אני נוצרת היטב את המשפט הזה ומשתדלת לחנך את ילדיי לאורו".
