אני עובדת כיועצת חינוכית. בין היתר אני עובדת עם ילדים על נושא הרגשות, ואנחנו מדברים על זיהוי רגשות והכרת רגשות. בימים האחרונים אני מרגישה שעברתי את כל מסכת הרגשות שקיימת, את כל המעגל! זה התחיל בשמחה ובאושר ובהתרגשות, לקראת החתונה. ציפייה לראות את הבן המקסים שלי עומד עם שרה-תחיה המדהימה מתחת לחופה, כאן באולם הזה. אחר כך, בערב שבת, הגיעו רגשות של מתח ולחץ וחרדה וחשש. פחדים בלתי אפשריים. ולצערי, עברתי משם לרגשות של יגון עמוק. עצב, צער, תסכול כבד.
אבל יש רגש אחד שלא נתתי לו מקום – ייאוש. זו לא אופציה בחיים שלי, ולא אופציה בחיים שלנו כעם מאמין. יש כאב ויש צער, יש הכול, אבל בלקסיקון של עם ישראל אין ייאוש. אני קצת אשתף אתכם במה שעברנו בימים האחרונים, ולא בגלל שאני רוצה לחשוף את כל הדברים בגלל המציצנות והסקרנות של כולם, אלא כדי להראות לכם איך דווקא מתוך האירועים איזה כוח אפשר לגלות. איזו עוצמה יש לעם ישראל.
עם ישראל זה עם חפץ חיים. עם שרוצה לחיות ואוהב את החיים ומקדש אותם. הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להיתלות בכל זיק של חיים וחיות. והאויבים שלנו הם בדיוק הפוך. הם מקדשים את המוות, הרצח, ההרג, שפיכות הדמים. ככה הם.
ואת כל זה אנחנו לומדים מפרשות השבוע האחרונות שאנחנו קוראים. האבות שלנו הרי נותנים כוח והשראה. הכול מקופל שם. הם צרבו לנו בדי.אנ.איי של עם ישראל מסירות נפש, גבורה, קידוש השם, דבקות בחיים ודבקות בארץ ישראל. הכול בא מהאבות שלנו. הם גם הביאו לעולם את עשיו וישמעאל, אבל הם נפלטו מהמסכת הזאת. אצלם בדי.אנ.איי נצרב 'על חרבך תחיה'. אצלם נצרב 'ידו בכל ויד כל בו'. גזל, שפיכות דמים, חורבן, הרס. הם יצאו מהתחום שלנו, הם הפוכים לנו.
"הסיפור שלנו התחיל כשהבן שלנו נכנס הביתה ואמר שהיה פיגוע בכביש שישים, אז בעלי אמר שצריך לצלצל למשפחת ליטמן להגיד להם לנסוע בציר חלופי. אין קול ואין עונה. ופתאום אומרים: גבר בן 40 ובחור בן 18. מצד אחד זה התאים יותר מדי, מצד שני הראש מדחיק ומרחיק ואומר לא, בטוח לא. הלב והדמיון עובדים, ויש בעצם שני מסלולים הפוכים שעובדים ביחד, ולא ברור מה יותר חזק. אתם לא יכולים לדמיין איזה בלבול היה בבית. זה היה מטורף. ואז התחלנו את מרוץ הטלפונים אל כל מי שלא רצה לספר לנו, ולאט לאט הבנו שהקשה מכל קרה, וזה היה פשוט חצי שעה לפני שבת.
לא כל כך הכרנו אותם. אתם יודעים, נפגשנו בוורט, באירוסין, בטעימות, וכמה פעמים דברנו בטלפון. לא הכרנו, אבל ראינו ברב יעקב אדם מדהים, שופע, עם נהרה של שמחה על הפנים שלו. כל הזמן חיוך שלא מש. את נתנאל פחות הכרנו אבל שמענו דברים שלא מהעולם הזה על שתי הדמויות האלה. שני אנשים ענקיים, פשוט חלל לעם ישראל. לנו יש מצווה 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד'. אפילו כלפי החיות יש לנו מצווה כזאת. הקב"ה מלמד אותנו רחמנות גם על בעל חיים שנבראו בצלם. אבל יש חיות שהולכות על שתיים ולא מרחמות על אב ובן.
האויבים שלנו מזהים חולשה בשלטון, חולשה באמונה, בצדקת דרכנו, במקומנו בארץ ישראל. ומכאן אני רוצה לקרוא לריבון, כנסת, ממשלה, צבא, מערכת המשפט – אל תפגינו חולשה, תפגינו חוזק, תפגינו כוח, תפגינו שעם ישראל כאן בזכות ולא בחסד ואנו צריכים להסתכל על הזכויות והכוחות שלנו ולא כל הזמן להתחשב בהומניות כלפי אחרים. אני מבינה את המורכבות והצורך אבל הצרכים שלנו הם ראשונים.
בשבוע הבא נקרא על יעקב שהופך לישראל. הוא נאבק מול שרו של עשיו. זה מאבק בחושך, בגלות בהסתר הפנים. אני באמת מבקשת מהנגנים פה אם אפשר לשיר אחרי הדברים שלי את השיר 'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה'... אז בחושך, כשמלאכו של עשיו נלחם, לא היה קל ליעקב. זה היה מאבק קשה. אבל בבוקר, כשבא האור וכשבאה הגאולה, כשיש בהירות, מצב שבו הכול ברור ובהיר, אז יעקב ניצח.
יעקב ניצח, אבל הוא צלע על ירכו. היה לו כאב. זה מה שאני מרגישה עכשיו אצלנו. אנחנו נקום. עם ישראל מחזק אותנו ברמות שאין מלים בפי להודות. תודה רבה לכל אחד ואחד. אבל אנחנו צולעים. קשה לנו. תהיה לנו כאן בשבוע הבא חתונה. אנחנו נצלע בה, אבל אנחנו נהיה חזקים, כי זו הדרך היחידה שלנו לתת תשובה לטרור, למרצחים שקמים עלינו, להראות שכוח החיים וכוח החיות חזקים יותר מהכל הכל הכל".
]]>
