סרטונים ותמונות קיר ענקיות מכניסים אותך להוויה המופרעת שהתרחשה כאן אך לפני שבעה עשורים ואתה מביט באלו מול אלו. האסירים (שתמיד מרתקות וגם מצערות אותי העיניים שלהם) מול הקלגס התורן של האנטישמיות בעולם. אדם מול אדם. גבר מול גבר. האחד מתעלל במרץ והשני סובל באין אונים. האחד בריא ושבע לצווארו צעיף קשמיר והשני עלה נידף ומורעב על סף מוות.
בסוכות הלכנו עם הילדים לקרב פיינטבול. על הר שמשקיף על ואדי יפיפה, התחלקנו לשתי קבוצות ונלחמנו על הדגל. ישר מהכדור הראשון שחטפתי, הבנתי שהמשחק הזה לא רק מלכלך, גם כואב. כואב מאוד וכך קרה שמצד אחד ממש רציתי שהקבוצה שלי תנצח. מצד שני, החבר׳ה בקבוצה השניה גם הם היו ילדיי והכדורים הללו שורפים את העור.
כולם סחטו את ההדקים בחדווה רבה (בשביל כל הפעמים שלא הסכמת לנו שווארמה) ורק אני די נצרתי נשק. כשכבר יריתי, כיוונתי ממש רחוק מהלוחם בו (לא) רציתי לפגוע. מצבי החמיר עוד יותר כאשר לקראת סוף הקרב נותרנו רק שניים; בן השתימעשרה שלי ואני. הייתה לי מחסנית מלאה בכדורים וגם רציתי לנצח כאמור אבל, אני אירה בחייל שמולי? כלומר שלי?! כלומר במוט׳ק?
כשיצאנו משם, מעוטרים בסימנים כחולים ואדומים בכל מיני מקומות בגוף, אמרתי למי שהיה האויב שלי (וגם האחראי הראשי למרבית החבלות על גופי) שבשביל שאדם ייקח לידיו נשק ויירה באדם מולו חייבים להתקיים אחד משני גורמים מקדימים: הגנה עצמית או שנאה. בלי אחד מאלו- אתה לא יכול לירות.
הגנה עצמית, זה פשוט. אבל מהי שנאה ואיך היא נוצרת?
ובכן, ההסתה היא החומר המקדים לשנאה. ההסתה היא פעולה של יחיד, אדם אחד עם אג׳נדה אישית נגד אדם או קבוצת אנשים יכול להסית קבוצה גדולה של אנשים ולשטוף את מוחם בשנאה. מיין קאמפף, לדוגמא, היה מסמך הסתה מפורט של אדם יחיד שליבה שנאה המונית שאיפשרה את ההתעללות והרצח במקום כמו בריינדונק.
התורה מכנה את תופעת המסית: השאור שבעיסה. השאור מסמל כמות מזערית, כמעט מקרוסקופית של חומר בדיד שבידו להחמיץ ולקלקל עיסה ענקית. על פי עקרון זה מובן כיצד ילדון אחד יכול להסית כיתה שלימה נגד ילד אחר, לפעמים אפילו בית ספר שלם וכיצד הסתות ׳מוצלחות׳ הסתיימו באסונות אנושיים כל כך גדולים.
לסיכום, פיינטבול היה נחמד אבל בגלל שלא היה שם את גורם ההגנה העצמית (תכל׳ס) ו-וודאי שלא את גורם ההסתה האצבע על ההדק לא תפקדה (ולי נהרס כל הכיף).
בריינדונק היה מטלטל ומזוויע משום ששם היה תיאום מוחלט בין המוח (המוסת) לבין האצבע שעל ההדק והם עבדו, לאסוננו, בתיאום מושלם.
]]>
