הציווי החד והחלק ׳מחה תמחה את זכר עמלק׳ הוא, אולי כל התורה, של הסליחה, כולה על רגל אחת. כל שנה, בקריאת מגילה, אחרי המפגש הפורימי עם ׳אדון עמלק׳ המן הרשע, עומדים יהודים ומוחים ברגליהם את זכרו.
מדוע?
רשע הוא מי שמזיק בשביל להזיק. כלומר, ישנם שמזיקים מתוך רצון להעניש על עוול שנעשה להם- לדעתם. ישנם שמזיקים כי רוצים להשיג משהו. למשל, מרבית המלחמות בעולם, אם לא כולן, היו על רקע של סכסוכי אדמות או סכסוכי דתות. מדינה אחת חשבה שמגיע לה חבל ארץ של מדינה אחרת? יצאו למלחמה, הזיקו זו לזו ומי שניצח- זכה באדמה. כך גם לגבי השלטת דתות אלו או אחרות. במצבים אלו, יש אולי הרבה איוולת, חוסר צדק ואכזריות אבל אין רשע לשמו.
המן הרשע, לעומת זאת, לא רצה מהיהודים את אדמותיהם וגם לא שאף להמיר את דתם. הוא פשוט רצה להשמיד אותם.
על רוע כזה אין מחילה. מדוע אין מחילה? וכי אדם כזה לא יכול לעשות תשובה? כנראה שלא. כי מי שמסוגל להתנהג ברוע לשם רוע אין לו את המודעות העצמית הנדרשת בשביל ׳לתפוס את עצמו׳ ולהיכנס לתהליכים של השתנות וצמיחה- תשובה.
ומה הנזק הגדול בלבקש סליחה או לסלוח למי שאין לסלוח לו?
ובכן, נזק כבד מאוד. אחד הדברים החיוניים לאדם בשביל להתאושש ולהשתקם מעוול שנגרם לו הוא להבין לאשורו את גודל העוול ומי בתוך הסיפור ׳חייב׳ או ׳זכאי׳. ככל שהתובנות הללו בהירות יותר לאדם, סיכויי ההשתקמות שלו עולים.
בשביל להבין את זה אקח דוגמא מהתחום הקשה של התעללות בילדים. רק לאחרונה אמרה לי אישה צעירה שעברה בילדותה התעללות פיזית קשה מאוד מצד אביה ׳אני לעולם לא אבקש ממנו סליחה (על כך שהיא לא בקשר איתו היום) וגם לעולם לא אסלח לו׳. היא אמרה את זה בקול שקול, צלול ובבטחון עצמי מלא. לא רק שלא ניסיתי לשכנע אותה לשנות את עמדתה, הערכתי את כוחותיה כי זוהי אישה עם הבנה צלולה ומאוזנת לגבי מי הרע ומי הטוב בסיפור ילדותה הקשה.
רק ילדים מעטים מאוד, שעברו התעללות מהסוג שהיא עברה, נמצאים במקום הזה. למרבה הצער, במרבית המקרים ילדים נוטלים את אשמת ההתעללות על עצמם ומזכים את המפגע. הם אלו הילדים שיתחננו לסליחתו של ההורה המפגע. סליחה שהייתי רע. סליחה שלא הכנתי שיעורים. סליחה שגרמתי לך לשבור לי את היד.
ילדים אלו ובהמשך, אנשים אלו סיכויי ההשתקמות שלהם אפסיים. הם ממשיכים, במקרים רבים, את מעגל האלימות והכשל התפקודי וחיים חיים של סבל אינסופי. אינסופי כי רק בהירות והבנת הטראומה והכוחות שפעלו בה יש בכוחם לשים סוף- להשלכותיה.
אז ערב יום כיפור. אם יש אנשים שעליכם לבקש מהם סליחה, עשו זאת. זה חשוב. יש אנשים שכדאי להתחיל לסלוח להם? רוצו. גם זה חשוב. אבל אם יש כאלו שאסור? לכו ללמוד לחיות עם התובנה שהם עשו לך דבר רע, שהם לא ישתנו. שהרוע שהפנו לעברכם אינו קשור במשהו שעשיתם או שלא עשיתם. תעבדו על עצמכם להשיג שקט ושלום נפשי לאור מה שעברתם. תחתרו לוותר על הצורך בנקמה בהם.
תמשיכו קדימה ותבנו משהו טוב יותר, אבל לפנות אליהם ולהגיש את סליחתכם? זאת אל תעשו. זוהי אינה צדקות. זו אינה גדולה. זוהי סכנה לנפילה רגשית גדולה.
]]>
