דבר מרתק הוא שבצירוף מקרי נסי כמעט, שני עיתונים מרכזיים הלכו על עמוד שער זהה, מה שחשף לציבור עולם יח"צ שלם עליו נשענת התקשורת. חשבתם פעם שיש מי ששובר את ראשו אי שם ומחליט מה תקראו להנאתכם בעיתון סוף השבוע, מה יהיה נושא השיחה השבת בבית הכנסת ומה יסעיר את ספסלי הגינה הציבורית? מה תרצו לדעת ובמה תרצו להעמיק (כן, חייבים לתת לו את הקרדיט גם על זה). אבל מערכת משומנת של אנשים דואגת להביא לידיעתכם דברים שהם רוצים שתראו. קוראים לזה יחסי ציבור. תפקיד אנשי היח"צ הוא לתת בתקשורת חשיפה לדברים שהם רוצים לקדם.
לכאורה, כל עוד האינטרסים של הקורא והמפרסם, חופפים אין בזה כל בעיה, להפך. הצרכנים רוצים להיחשף לחשיבות בדיקות-מניעה רפואיות, למבצעים על מוצרי צריכה, לאירועי תרבות, לכל דבר שיכול להיטיב עימם. אנשי היח"צ מתווכים בין בעל המוצר לקהל היעד. אין בזה רע וכל הצדדים נשכרים.
אבל מה קורה כשמישהו מפר את האיזון? כשאינטרסנט בעל הון לא בהכרח רוצה להיטיב עם איש מלבד הוא עצמו, ובנוסף, יש לו הכוח והכסף לכפות את עצמו על הציבור? מה קורה כאשר לא מדובר בהצעה לגיטימית לקופת חולים זו אחרת, לכובע אופנתי או רכב פרקטי, אלא בטפטוף של דעות פוליטיות? ומה קורה כאשר מדובר בקהל שאינו מודע לאח הגדול הזה והוא מהווה מטרה נוחה מדי למניפולציה כזו?
השאלות הקשות שאף אחד לא יענה עליהן
כמה יודע הקורא הממוצע במגזין משפחה על קרטל הגז ולמי באמת הוא שייך? מה דעתו על קשרי הון-שלטון? כמה מעניין אותו או אותה הנושא המורכב הזה? האם הוא יודע מה דעת מפלגת האם שלו בנושא ומה ההשלכות עליו, האזרח הקטן?
נדמה לי כי הלקח החשוב אותו עלינו ללמוד מהתנגשות האינטרסים שארעה בטעות, הוא לא להתרעם על המערכת, אלא להתנער מהאדישות. אנו קהל יעד נוח מדי. באף עיתון אחר במדינה לא הייתה מתרחשת תאונה כזו. כקהל צרכני מותר לנו להביע דעה ביקורתית יותר על המסרים שהעיתונים אותם אנו קונים מעביר לנו.
מותר לנו לדרוש יותר מידע אובייקטיבי ופחות מסרים ממומנים. מותר לנו גם לבקש דעה נוספת. לדרוש דיון עומק. כתבה נחמדה על קידוחי גז, למה שלא תגרור דיון משמעותי על משאבי טבע ולמי הם שייכים, על אקולוגיה, על קשרי הון שלטון, על קרטלים, ועל מה לא.
אם נעשה זאת, אני בטוחה שיהיה גם מענה בדמות דיון פורה, מעורבות של הקוראים כאנשים משפיעים. אם רק נרכין ראש ונבלע את היחס הבלתי מעודן הזה אלינו כקהל שאוכל בכפית מסרים מוכתבים, אז - אולי מגיע לנו.
יש לנו כוח, כצרכנים. כחברה ערכית וחושבת. אולי אירוע כזה ייתן לעוד אנשים דחיפה להשמיע את קולם. לעשות, לחשוב, לשנות.
]]>
