ומה אתם עושים גרבוז את סובול כשאתם אוהבים? יורקים?
למיטב ידיעתי, כשאתה אוהב אתה מנשק, מחבק, וגם במחילה "משתטח" במגרש, אם מה שאתה אוהב זה כדורגל.
השאלה היא מה אתה אוהב ומה הוא מושא הערצתך. וזה כבר עניינו הפרטי של כל אדם. עניינו - מר סובול ולא בעיתו.
אבל אליבא דגרבוז את סובול מה שעושה את ההבדל זה לא איך אתה אוהב אלא מה אתה אוהב.
אם אתה אוהב מה שמקובל וסביר בעיניהם אתה חכם ורשאי גם לשלוט על המדינה. מצידם תנשק את כל מי שזז אבל חלילה לא את המזוזה. זה טפשי, אוילי או כל דבר דומה לזה.
מצידם תחבק את כל שונאי ישראל, תלחץ את ידם, תנאם את משנתם ותשב בכנסת ישראל. זה לא טיפשי.
עובדי אלילים? טול קורה מבין עיניך – מזוזות וקברי צדיקים אינם אלילים, לנו יש אל אחד שהמזוזה כמו הצדיקים בחייהם ובמותם מזכירים לנו לאהוב אותו, כי הוא זה שנותן לנו הכל.
לכם יש דווקא אלילים מאלילים שונים החל בכוכבי ספורט, קולנוע, בידור וכיוצא בהם.
למה נישוק המזוזה של "ואהבת" זה אאוט ונישוק התמונה של מישהו אהוב שאתה מחזיק בארנקך זה אי?
האם תעזו לצאת גם נגד מדונה באמירות מבזות, ותתנו לה ציונים שליליים בגלל החוט האדום שכרוך על זרועה נגד "עין הרע"? אני משערת שלא תחצו קוים אדומים כגון אלו.
אז הנה לכם אדונים לא מכבדים ולא נכבדים, תגובתי לדברי הבלע שלכם לא אתם שתחליטו לי או לאחרים מה לנשק ומה לא. וזאת לא הבעיה שלי או של משפחתי.
זאת הזכות שלנו מדורי דורות, זה טיפשי ומגעיל בעיניכם? זאת הבעיה שלכם. אולי תחליטו להשקיע קצת מהאנרגיות המתפרצות והמתלהמות שלכם כדי להוסיף קצת דעת וחכמה בואו ברצון טוב ובפתיחות ללמד ולהבין בכלל מהי המזוזה ולמה אנחנו נוהגים לנשקה באהבה.
אני מזמינה אתכם להתנצל על דברי הטיפשות שאמרתם מחמת חוסר הבנה וחוסר ידיעה, אני מושיטה יד לשלום ולא למלחמה.
אנחנו בינתיים נמשיך לנשק באהבה את המזוזה שלנו, לרקוד בשמחה עם ספר התורה שלנו, להישמע בהערכה לדברי גדולינו ולהשתטח על קברי צדיקינו עד שיבוא הגואל והשלום על עם ישראל.
]]>
