אז ברור שמה שעומד מאחורי המעשים הוא לא סתם התקטננות טפשית, אלא המון רצון טוב ונכונות לעזור, לסייע, להציל. כן - להציל. וגם את זה אני מבינה. "לא כולן חזקות כמוך", אומרות לי נשים, ואני מבינה מאוד. "אנחנו כן צריכות מי שידבר בשמנו". אז זה נכון, אבל האם אישה צריכה את הכוח המניע, או רק האישה החרדית?
הדבר הראשון שמסביר את ההמנעות שלי מפעילות כזו או אחרת בנושאים שנויים במחלוקת, היא דעת רבנים. תקראו לי מודרנית, "מתקראת" חרדית, הכל בסדר, אבל יש ערכים שאני לא מוכרת, גם אם אחרים לא מאמינים. אז נכון שלא שמעתי רבנים שיצאו נחרצות נגד הקמפיין, ואני בעד לשמוע רק לרבנים (ולא לבאי ביתם או שליחים כאלו ואחרים) אבל אם אין דברים ברורים, אני בוחרת לעמוד מהצד ולצפות, להמשיך לנסות לסייע במקומות שאני יכולה, בדרכים אחרות.
אני חושבת שיש כאן פספוס גדול של צורת ואופי הובלת הקמפיין, שמעורר אנטגוניזם, גם בקרב נשים חרדיות שלמעשה מטרת "לונילובו" - היא למענן. אני רואה את הדרישה הלוחמנית של נשות הקמפיין וחושבת שהן נוהגות כפי שנוהגים אותם גברים בהם הן נלחמות.
אז מה ההבדל?
אני לחלוטין בעד זכויות נשים, וחושבת שיש להן מה לתת והן אפילו טובות הרבה יותר בלהזיז דברים ולגרום להם להתרחש. בכלל אני חושבת שהח"כים החרדים פראיירים שלא נתנו לנשים את העבודה, כי הן היו עושות עבודה מעולה, והגברים יכלו להמשיך ללמוד ב'כולל' כאוות נפשם הכמהה לתורה. אבל כפי שהבהרתי, ואומר זאת שוב, את האופי והצורה בה מתנהלים ומדברים, היה צריך לבחור אחרת. לא יודעת להגיד בשליפה איך, לכן גם לא אעביר ביקורת ספציפית, כי זה לא יפה, אבל אני רואה את הקולות, את התגובות, ולצד התמיכה הרבה, מגלה גם את חוסר הנוחות שחשות הרבה נשים, מול האומץ והלחימה הבלתי מתפשרת והבלתי מוכרת לציבור שלנו.
אין לי ספק שיתחולל שינוי, וייתכן שאפילו מבורך, אני רק מקווה שהוא יקרה בדרך הנכונה, ובצורה הכי טובה לכולם, וכמובן, בברכת רבנים. אף אחד באמת לא מצליח לארגן פגישה אישית של נשות הקמפיין עם דמות רבנית ידועה וברת סמכות? חבל.
]]>
