כל הכבוד לכולן, כל אחת השמיעה בדרכה, אך לרגע שכחנו דבר פשוט, האם זוהי המטרה להשמיע, להישמע, (הכל מאותו השורש ש. מ. ע.) "שרה באוהל וקולה לא יישמע" - שרה אימנו בעיקר עושה, לא משנה אם היא עקרת בית, משכילה, בכירה מנהיגה, ההשמעה צריכה לבוא לידי ביטוי במעשיה, ולא בדרך התרסה, "הנה אני מאושרת", היי מאושרת במה שהנך, במה שהחיים נתנו וזימנו לך קחי, צרי ועשי ומכאן תשפיעי.
"כל כבודה בת מלך פנימה" – מעוטי יכולת (בתאים האפורים) יבינו, כי "פנימה" כוונתה להיות במטבח לנקות, לכבס וכו' (שזהו בעצם תפקידה הראשון של האישה ללא כל ספק) פנימה פרושה "הפנמה", להפנים בתוכנו שהפנימיות היא המצפן, לשם מכוונים, איך את מאצילה, מאירה, מובילה ומנהלת הכל מבפנים, בעוצמה, בלי להשתמש בשם "לומדי התורה", בנפנוף דגל "נשות האברכים" (אברכיות), "נשים נבחרות" (ח"כיות) ושלל הגדרות התלויות בשם ומלכות כגון: עמדות מפתח, משפיעות, דמיונות וכו'.. לא זו המטרה, לכאן ולכאן אם הנך אישה, באשר את בדרכך, אין צורך "לצווח" ולהוכיח לכל העולם, כמה את מאושרת ויכולה, עם תמונה או בלי תמונה "בשם ההלכה" או "תהילת הפרסום".
מחוללות המהפכה הגדולות ביותר, הנסיכות של בית המלוכה, אלו שמחזיקות בכתר עשו זאת בחכמה, בהסכמה, ובתבונה. זהו הקו הדק שאנו הנשים צריכות להבין ולא למעוד, ההבדל "בין קלות דעת לבינה יתירה", אל תיפולנה נשים יקרות, עשנה "למען" כל אחת באמונתה, בלי לנגוס, להקטין או לזלזל ושאר מרעין בישין, בתהליכים כל אחת בדרכה ובאמונתה, אלו המגדלות ומחזיקות בכתר התורה ומייצגות אותו בכבוד ואלו העושות למען הציבור, אלו הרוצות לעזור, כולן וכל אחת בדרכה בכוונה טובה, חשבי מסלול מחדש.. לא לחפש מה השניה עושה לא טוב, אלא מה אני יכולה לעשות למען ילדיי, משפחתי, עמי, האחריות שלנו כאמהות כבדה מנשוא "עיצוב הדור הבא".
ההסתה על ויכוחי "רמה" מי יותר מאושרת, אינה נוגעת בנושא עצמו ובוודאי שלא בדרכה של תורה, הדיון האם זה ראוי בכלל? אם יש צורך? ואולי כן, באיזו דרך ניתן לעשות? אל תשכחנה פנימה המצפן, תמיד לשאול את עצמנו, לאן אני מכוונת ומה המטרה, היי מאושרת בבחירתך ואל תנסי לתקן את כולן אל רק את עצמך, מהפכה מתחילים מבפנים תבחרי להיות מאושרת בדרכך.
]]>
