היה זה לפני כשנה, הגיע אליי יהודי יקר וכך סיפר לי: "אני נשוי חמש עשרה שנים, כשמחמת הסבל אני מרגיש לפחות כמו שלושים, אבל הגעתי לקצה של הקצה.
>> למגזין המלא - היכנסו <<
אני כבר לא יכול לחיות יותר עם אשתי, וזה מנוי וגמור - אני רוצה להתגרש סופית!"
הוא פירט לי בהרחבה מה מפריע לו אצל אשתו. אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש...
היא לא נקייה מספיק, היא מבולגנת, היא חסומה רגשית ולא יודעת להחמיא – מעולם לא שמעתי ממנה מילה טובה על הנישואין שלנו. לקינוח, לפעמים היא נכנסת לדיכאון קל. די, אין לי כוחות לדברים האלו. כמה שניסיתי לשפר, להסביר, שום דבר. היא לא השתנתה בכלום, היא נשארה אותו הדבר חמש עשרה שנה.
שאלתי אותו: "יש לה רק את הדברים האלו הרעים או שיש לה גם דברים טובים שהיא עושה?"
זה לא קשור, הוא ממש כעס עליי, הדברים הטובים שיש לה. אני לא יכול יותר לחיות עם מה שמפריע לי בה.
שאלתי שוב בעדינות: "האם יש לה בכל אופן גם דברים טובים, והאם אתה לפעמים מרגיש וחי את הדברים הטובים שיש בה או שזה חולף ועובר?"
הייתה לי שיחה ארוכה איתו. הבנתי בעזרת הבורא עם מה הוא מתמודד. הסברתי לו שהוא חושב שהבעיה והפתרון של הסבל שהוא מתמודד עם אשתו תלוי באירוע, במצב שיש לו, ואם המצב ישתנה אז הוא יהיה מאושר. אז זהו, אני בטוח שגם אם המצב ישתנה בדברים שמפריעים לך אצל אשתך לא תהיה מאושר, כי סגנון החשיבה שלך לא נכון.
הסברתי לו את המודל הידוע של מודל אפרת. אירוע פירוש רגש תגובה. ישנם ארבעה שלבים בנפש האדם שקורים כל הזמן. האירוע קרה, האדם מפרש את פירושו על האירוע, הוא יכול לפרש את זה בכל מיני צורות חיובי או שלילי, ואז כתוצאה מסוג הפירוש שפירשנו אז אנחנו מרגישים רגש של שמחה, הנאה, או לחילופין כעס, עצבות, חרדה וכד', וכתוצאה מהרגש אנחנו מגיבים. אם נכעס לדוגמה אנחנו יכולים לצעוק על האחר חזרה.
רוב הפירושים שאנחנו חושבים הם פירושים שקרניים, לא נכונים ומוטעים שגורמים לנו לסבל מיותר.
לדוגמה: אבא של שני אחים נפטר ל"ע. זה כמובן אירוע מעציב, אבל ייתכן שכל אחד יפרש פירוש אחר, כל אחד ירגיש רגש אחר, וכל אחד יגיב אחרת.
האחד יפרש: אבא נפטר זה סוף העולם. אין לי פה עוד כלום בעולם, מה אני אעשה בעולם כעת ללא אבא שתומך, מקשיב ומדרבן. אותו אח ירגיש עצוב מאוד והוא גם יגיב בהתאם לרגש העצוב. יכול בהחלט להיות שהוא ישכב בבית בדיכאון, לא יצא לעבוד, לא ידבר עם אנשים וכו'.
ומצד שני האח האחר יפרש פירוש אחר: נכון, אבא נפטר, אבל זו דרכו של עולם. נלמד ממעשיו הטובים, נמשיך את מורשתו, נלמד משניות לעילוי נשמתו. יש עוד חיים ארוכים לפנינו. אותו אח ירגיש רגש של תקווה. כמובן, הוא ירגיש גם קצת עצוב אבל זה יהיה בצורה מאוזנת, וכך גם התגובה שלו תהיה בהתאם - הוא ימשיך לעבוד, ימשיך את החיים הלאה עם פרופורציות נכונות.
אז מה שבסוף מוביל את האדם זה החשיבה על האירוע למרות שהאירוע קשה ולא נעים. בסופו של דבר הפירוש, זה מה שיגרום לאדם את רמת הסבל מהאירוע.
יושבים אצלי אנשים והם ממש בוכים על האירוע הקשה שיש להם עם בת הזוג שלהם. האירוע עם האישה קשה מנשוא ורק אם זה ייפתר חייהם יהיו מאושרים.
הם אומרים: זה לא אירוע אחד זה אירוע מתמשך, ויש לה עוד בעיות ועוד דברים. ואז אני מסביר שנכון שכאשר יש הסתכלות שלילית לא טובה אז יהיו הרבה אירועים וחיכוכים.
אבל דבר ראשון לפני הכול, הסבל שלו תלוי בפירוש שלו לאירוע, לא האירוע עצמו.
האדם קשה לו להודות שבעצם הבעיה היא לא רק בשני אלא גם בו, איך שהוא מסתכל על דברים איך שהוא לוקח דברים.
זה נכון שצריך לטפל בקושי שיש בבן הזוג, בבעיה, בשוני שיש בין בני הזוג, או בדבר שמפריע אחד אצל השני ובסכמות שלנו שיש לנו מהילדות. אבל לפני הכול האם אני מפרש את האירועים שיש לי אצל בת הזוג שלי בצורה מאוזנת, בחשיבה, לא של שחור לבן לא של אובדן פרופורציות לא של חשיבה שאתה מזלזל בדברים החיוביים שיש אצל בן הזוג שלך, ואתה מסתכל רק על הרע ולא על הטוב שיש אצל השני. אחרי השלב הזה מתחילים לטפל הלאה בשלבים הבאים.
אז דבר ראשון תאזן את האירועים על ידי חשיבה בריאה, ממש כמו אותם שני אחים שכמובן שיש להם אירוע מצער שאביהם נפטר וכמובן צריך לטפל באירוע המצער הזה אבל השאלה היא איך כל אחד מאותם שני אחים פירש את המצב.
לשניהם הייתה את אותה בעיה. אבל שניהם בחרו לפרש אחרת.
אני פוגש אנשים והם ממש אוחזים בקרנות המזבח להוכיח לי עד כמה שהאירוע שלהם והסיפור שלהם באמת איום ונורא ואי אפשר לחשוב אחרת והמציאות היא רעה ולא טובה.
ולאט לאט אחרי התהליך הם לומדים שיש פה עוד פירוש אחר למצב, ובהרבה מקרים אחרי פירוש אחר על המצב הדברים שהם אמרו, שהם רוצים להתגרש, הם מסתכלים על זה בעיניים אחרות.
אני לא אומר שלא צריך לטפל באירועים עצמם, יש מקרים שאסור לוותר וברור שצריך טיפול.
אבל לפני הכול זה תלוי בנו - איך אנחנו מסתכלים על הדברים!
יש סיפור ידוע על הבעל שם טוב שיכול להסביר את הרעיון.
מדי יום חלף אריה לייב, שואב המים הקשיש ליד בית המדרש כשעל כתפיו דליי המים. בכל פעם שרבי ישראל הבעל שם טוב ראה אותו, הוא היה שואל לשלומו. בדרך כלל הוא היה משיב: "ברוך השם, תודה לקל", וממשיך בדרכו.
אך יום אחד הייתה נסוכה ארשת עצבות על פניו של שואב המים. "רבי, נחמד מצדך לשאול לשלומי. אך איך אני מרגיש? לא טוב! יום יום אני סוחב דליים כבדים. גבי כואב, אני הולך ומזדקן, אתה יודע... מגפיי מהוהים, אך אין לי כסף לחדשים. משפחתי גדולה. המשא גדול מדי. ילדיי זקוקים לאוכל, לנעליים ולבגדים. הבתים החדשים בקצה העיירה רוצים עוד ועוד מים, אך הם בנויים על גבעה והמים כל-כך כבדים, אני עייף..." ובאנחה כבדה הוא הרים את דלייו והלך משם, גורר את רגליו, גבו עקום וכתפיו שחוחות. הבעש"ט לא אמר דבר.
כמה ימים לאחר מכן, עמד הבעש"ט עם תלמידיו ליד בית המקדש ושוב עבר לו שואב המים. "אני שמח לראותך, אריה לייב. מה שלומך היום?"
שואב המים עצר מלכת ופניו קרנו. "ברוך השם, רבי, שלומי טוב. יש לי עבודה ואני יכול לפרנס את משפחתי. התברכתי במשפחה גדולה, כל כך הרבה ילדים מתוקים... אני מאושר שאני יכול לקנות עבורם אוכל ולשלם את שכר הלימוד. הבתים החדשים שנבנו לאחרונה על הגבעה רוצים עוד מים, וזו הכנסה נוספת עבורי. ברוך השם! אלוקים מטיב עמי!"
הבעש"ט חייך ובירכו בכמה מלות עידוד. שואב המים הרים את דלייו הכבדים והלך לדרכו, והמים שבדלייו שיקפו את אור השמש.
תלמידיו של הבעש"ט לא הבינו. מדוע שואב המים הקשיש שמח לפתע באותו זוג מגפיים מהוהים ובאותם דליי מים נושנים?
הביט הבעש"ט בתלמידיו. "האם שמעתם מה אמר אריה לייב זה עתה? הוא אמר: 'ברוך השם, תודה לא-ל', הוא יודע שהכול מבורא העולם. לפני כמה ימים הוא שכח זאת ולכן היה מדוכא. אפילו כשהמצב קשה, תמיד יש על מה להודות ולשבח את האלוקים! אם רק מכירים בכך, כבר מרגישים טוב יותר.
דלייו של אריה לייב כבדים היום ממש כפי שהיו לפני כמה ימים, והוא עדיין עני, אך נקודת המבט שלו השתנתה. עכשיו הוא רואה מה חשוב ומה לא חשוב, והוא יודע מי נתן לו את הכול. לכן הוא שמח ומאושר".
מאחל לכם שתמיד נחיה באהבה, בשלום, בשמחה ובאמונה. שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
