עודד וג' שהייתה אשתו היו בני זוג אקדמאים שנישאו. לאחר החתונה התגלעו קשיים משמעותיים במערכת הזוגית, ולאחר זמן קצר, נאלצה האישה לעבור להתגורר במעון לנשים מוכות. כל האמצעים שהפעיל בית הדין כדי לעזור לאישה לסיים עם נשואה עלו בתוהו.
הדברים הגיעו לכדי כך, שבית הדין הרבני נאלץ לפרסם את פרטיו ברבים ולהטיל חרם על גז שמשמעותו היא כי על כל איש ואשה מישראל, וכל הנלווים אליהם, שלא לשאת ולתת עמו, הן במסחר הן בכל משא ומתן של ממון, לא לארחו ולהאכילו ולהשקותו, לא לבקרו בחוליו, לא להושיבו בבית הכנסת וכל שכן שלא להעלותו לתורה, לא לאפשר לו לומר קדיש וכל שכן שלא לתת לו לעבור לפני התיבה, לא לשאול בשלומו ולא לחלוק לו כבוד כלל, עד אשר יחזור בו מקשיות ערפו וישמע לקול הדיינים, וייתן גט כריתות לאשתו כדת משה וישראל.
בעקבות הפרסומים ולחץ גדול שהופעל ברשתות החברתיות, הפסיקה אוניברסיטת תל אביב את המלגה לפוסט-דוקטורט שעשה וגז אף הורחק מתפקידו כחבר בפורום תורה ומדע של "המכון הגבוה לתורה" באוניברסיטת בר אילן.
גז ניסה לעכב את החלטת בית הדין הרבני, שקבע כי יש לפרסם את פרטיו. הוא עתר לבג"ץ, אך עתירתו נדחתה.
גז העמיד את אשתו במצב בלתי אפשרי אשר אילץ את בית הדין לפעול במלא העוצמה. במקרים שכאלו הצעד הבא שננקט בדרך כלל, הוא מאסר אך גז נמלט מהארץ באמצעות דרכון מזויף שהיה ברשותו.
בית הדין בשיתוף הפרקליטות והמחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות עבדו בתקופה האחרונה קשה מאוד על מנת להסגיר את עודד גז, בשיחה עם עו"ד יובל קפלינסקי ראש המחלקה לעניינים בינלואמיים בפרקליטות סיפר לי כי על מנת לייצר שיתוף פעולה מצד האינטרפול הם היו צריכים להעביר להם שיעור בדיני משפחה כפי הנהוג בישראל, בנוסף היה חשש שבמידה והליכי ההסגרה יהיו סביב הגט, עודד גז יוכל לטעון לכפייה דתית, על מנת למנוע את זה הוחלט כי הליכי ההסגרה יהיו סביב השימוש בדרכון המזוייף, וכך למרות שבדרך כלל אין הסגרה על עברה זו האינטרפול הסכים לשתף פעולה.
לאחרונה ובמקביל, על מנת לתת מענה הלכתי ולשחרר את הגברת גז מעגינותה פתח בית הדין הרבני בחיפה בדיונים באשר לתוקף הקידושין של בני הזוג. כאמור, בפסק דין טרי ומהפכני, הוחלט לבטל את קידושיהם של בני הזוג גז ולהתיר את גברת גז מעגינותה, זאת לאחר דיונים מאומצים, בהם נשמעו עדויות והתקבלו חוות דעת וסקירות מקצועיות.
החלטת בית הדין הינה החלטה חשובה אשר משמעותה המידית היא כי מעמדה של הכברת גז הוא כשל רווקה שלא נישאה מעולם.
החלטת בית הדין הינה החלטה אמיצה ונדירה אך איננה תקדימית.
המקור הראשוני לדין הפקעת קידושין מובא בתלמוד הבבלי במסכת יבמות: מעשה באדם שקידש אישה בעודה ילדה קטנה באופן כזה שהקידושין תקפים רק מדרבנן. כשבגרה הילדה ביקש הבעל לערוך חתונה מחדש כדי לאשרר את הקידושין. אך, תוך כדי הטקס בעודה יושבת באפריון, בא אדם אחר בחטף וקידש אותה. האמוראים רב ברונא ורב חננאל פסקו שהקידושין של השני אינם תקפים, והאישה ממשיכה להיות נשואה לבעלה הראשון.
אמוראים מאוחרים יותר, שדנו במקרה הזה התקשו להבין את פסקם של רב ברונא ורב חננאל. שכן, על פניו היה מצופה שאותה אישה תחשב מקודשת לשני. לפיכך, הסביר רב אשי, שבאופן עקרוני אכן קידושי השני תקפים. אך, חכמים הפקיעו את קידושיו מכיוון שבעל השני התנהג בצורה לא הוגנת, בכך שחטף את אותה אישה מהבעל הראשון. מאחר והבעל השני נהג שלא כהוגן, נהגו בו שלא כהוגן.
בעקבות חידושו של רב אשי, חידש בנו מר בר רב אשי דין נוסף: אדם שכפה באלימות על אישה להסכים להתקדש לו - הקידושין אינם תקפים בגלל אותו עיקרון: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו עמו שלא כהוגן".
ישנן כמה דרכים שונות להבין כיצד מופקעים הקידושין, רוב הראשונים סוברים שהקידושין מופקעים "למפרע"- כאילו מעולם לא היו. חכמים מבצעים הפקעת קידושין מתוך סדק בקידושין, כמו גט שבוטל, עדות פגומה על מות הבעל או קידושין שנעשו שלא כדת משה וישראל.
כך ולשם משל, בסוף המאה התשע-עשרה במצרים, פשטה תופעה של בחורים יהודים צרפתים מודרניים שהיו מתחתנים עם נערות יהודיות ממשפחות מסורתיות עשירות בנות מצרים ונעלמים או דורשים כופר כספי גבוה על מנת לשחררן בגט. הקהילה היהודית במצרים לא יכלה להסתפק בהפעלת חרם דרבנו תם מחשש שהחרם לא ישפיע על הצרפתים החילונים.
הקהילה היהודית לא יכלה לאסור אותם או להעניש אותם בדרך אחרת כמקובל באימפריה העות'מאנית כי הצרפתים נהנו מהגנת הסכם הקפיטולציות-(שם כולל לזכויות מיוחדות של אזרחי מדינות שונות בדרך כלל מדינות אירופה וארה"ב בשטחן של מדינות אחרות באסיה ובאפריקה ).
על-כן, רבני קהיר ואלכסנדריה ובראשם הרב רפאל אהרן בן שמעון תקנו בהסכמה רבנית וציבורית רחבה, תקנות לפיהן לקידושין יהיה תוקף רק אם יבוצעו בהסכמת הרב, בנוכחות מנין יהודים כולל נציג הרב, ובצירוף כתובה. גישתם של רבני מצרים לנושא הייתה חריגה לעומת רבני ארצות אחרות, שדנו בבעיות דומות אך נותרו מחויבים לגישה ההלכתית המקובלת לפיה הציבור אינו יכול לתקן תקנות להפקעת קידושין. תחת זאת, השתדלו למצוא פגם ספציפי בכל מקרה של קידושין שהוביל לעגינות.
כיום בממסד הרבני ובאקדמיה היו שביקשו להציע כי במקרים שבהם יש קושי לסדר גט, יכריז בית הדין כי הקידושין בטלים מלכתחילה, ובכך תיפתר בעיית העגינות.
פרופסור ברכיהו ליפשיץ הכין הצעת חוק בעניין. על פי הצעתו, הכנסת היא הגוף המייצג את הקהל ובתור שכזאת, הציע כי יחוקק חוק לפיו כסף הקידושין (אמצעי הקידושין), יופקע, מבעל שבית הדין קבע שעליו לגרש את אשתו והוא לא עשה כן בתוך שנה. בצורה כזאת, מבוטלים הקידושין מלכתחילה.
גם הרב שלמה ריסקין, רבהּ של אפרת, הציע הצעה דומה. אך, הצעות אלו נפסלו. שכן, גם בממסד הרבני וגם באקדמיה רבו המתנגדים לגישה זאת. פרופסור אליאב שוחטמן, מומחה למשפט עברי, מתנגד להצעה לפיה הפקעת הקידושין תהווה פתרון לבעיית מעוכבות הגט.
למתנגדים להפקעת הקידושין מספר נימוקים:
ראשית, היות שלפי גישה זאת התרת האישה באה מתוך הפקעה גמורה של הקידושין מעיקרם, כאילו לא היו כלל, נוצר מצב אבסורדי, שבו – למפרע – לא הייתה אישה זו להלכה נשואה מעולם. זאת, גם אם חייתה בשלום עם בעלה שנים רבות ואף נולדו להם ילדים. אמנם, אין בכך פגם לילדים, אבל לדידם יש טעם לפגם בנישואין אלו.
שנית, לא בכל מקרה חכמים יכולים להפעיל את כוחם להפקיע, אלא רק בנושאים שהותרו במפורש בתלמוד. על כן, אין רבנים או אנשי אקדמיה יכולים היום לבוא ולחדש הפקעת קידושין במסורבות גט.
במקרה של בני הזוג גז, כפי הנראה מצאו הרבנים פגם בקידושין. משכך, למרבה המזל, יכלו להפקיע את נישואי הצדדים והגברת גז קיבלה את חירותה והרי היא כרווקה.
• הכותבת הינה בעלים ומייסדת בדקל יחזקאל ושות' משרד עו"ד וגישור, העוסק בתחום דיני המשפחה והירושה.
• אין באמור יעוץ משפטי או תחליף לו.
