אבי המשיך ללחוץ עליו, "אני ממש רוצה לדעת מה קורה כאן, מה הסיפור אבא? למה לא ניגשת אליו לחבק אותו, לדבר אתו, לשאול מה שלומו?" ואז סבי סיפר לאבי מדוע הוא לא הציג אותו בפניו.
אביה של יוכבד ממשיך ומספר: " אבא שלי היה ברומניה באותה תקופה, בדיוק לפני שיהודים גורשו, היה לו חבר מאוד טוב, הוא והחבר שלו למדו ביחד והיו הרבה זמן ביחד, החבר שלו שאל אותו:"מה אתה עושה למען המשפחה שלך? איך אתה מציל אותם? איך אתם יוצאים?" אבא שלי שהיתה לו יכולת לראות את הנולד, אירגן ויזות עבור עצמו, אשתו, בנו והמחותנים שלו.
אז הוא אמר לחבר שלו: "יש לנו ויזות, אנחנו יוצאים, והחבאתי אותם במקום המסתור שלנו". אבי ממשיך וסיפר: "למחרת הלכתי לחפש את הוויזות האלה, ורובי, הן לא היו שם, וגם החבר שלי נעלם עם כל משפחתו".
אביה של יוכבד ממשיך: "אבי לא סיפר לאף אחד אחר, ורק שניהם ידעו על המחבוא", הוא גורש לאושוויץ עם משפחתו, כולם נהרגו ורק הוא שרד. לאחר זמן הוא שמע שהאיש הזה הגיע לצד השני של רומניה, שרד את המלחמה ועזב לאמריקה עם משפחתו.
רובי היה המום, "אבא! בגללו – הבן שלך, אשתך, והמחותנים שלך מתו באושוויץ!" קודם שאלתי אותך למה אתה לא מחבק אותו, עכשיו אני שואל איך אתה בכלל מסוגל להסתכל עליו?! אבי אמר:" רובי, תעזוב את זה" אמרתי: "מה זאת אומרת לעזוב את זה? מה פתאום לעזוב את זה? אני לא מאמין..."
"תקשיב" אבי ענה לי: "זו היתה תקופה אחרת, זה היה מקום אחר. אנשים היו תחת לחצים עצומים, כולם עשו מה שהם יכולים כדי לשרוד, זה נגמר אין שום דבר שאני יכול לעשות בנדון, ואנחנו חייבים להמשיך הלאה".
כולנו חווינו כאב כתוצאה מפגיעה או בגידה, של בנאדם אחר, הצעד הראשון בפתרון של קונפליקטים, ובהתגברות על טינה, הוא ללמוד להיות סקרנים לגבי החוויה של האדם השני, לשאול שאלות כגון: "מה גרם לו לנהוג בחוסר רגישות?
"האם הוא עובר עכשיו משהו קשה שאני לא יודע עליו?
אבא שלי הבין מה הניע איש זה לעשות את מה שהוא עשה, האם הוא סלח לו? איש זה למעשה הרג את משפחתו, בזמן שמשפחתו של האיש שרדה.
קשה לסלוח למישהו על מעשה כזה, אך הוא הבין מה הוא עשה, והצליח להמשיך הלאה בחייו, הוא שיחרר את העבר, הוא חי עם הפנים קדימה, אין טעם להיאחז בכאב או בכעס, האדם היחיד שנפגע בתהליך הזה הוא אתה עצמך, לא אף אחד אחר".
