ואז יש תחושה שחלילה התפילה הלכה לטמיון. אל תתייאשי כי אין תפילה שהולכת ריקם ולפעמים, עוד תפילה אחת – רק אחת חסרה!
פעם שמעתי דוגמא להמחשה כה מרגשת: בן אדם נמצא מול קירות מחומר שניתן לשבור לאחר מאמצים כשבהמשך מאחורי לכל הקירות הללו, יש שם אוצר אדיר. והנה הוא הצליח לשבור במאמצים על אנושיים עוד קיר ועוד קיר ועוד אחד, כולו מתנשף ומזיע עד שהוא מרגיש כבר כאילו הוא נופל יחד עם הקירות, הוא מגיע למצב של יאוש, ואומר לחבריו: "לא מענין אותי משום אוצר! זהו אני כבר לא מסוגל להתאמץ אפילו טיפה!".
קורא חברו לעברו ואומר לו: "עכשיו אתה מתייאש? תסתכל על הקיר הוא כמעט שבור, עוד בעיטה אחת והגעת לאוצר!" הוא אזר אומץ נתן בעיטה אחרונה בכל הכוח והקיר נפל והנה הוא זכה בפיס – באוצר שהספיק לו לאין ספור שנים.
תארנה לעצמכן אם אותו אדם היה מתייאש באותו רגע שלפני הבעיטה האחרונה וכל חייו, היה חי בעוני בגלל ייאוש רגע אחד לפני מציאת האוצר.
כמה טיפש הוא אותו אדם אם היה מתייאש ברגע שלפני - האחרון. לפעמים גם אנו דומים לו, ולא תמיד קל כשמתמודדים הרבה זמן עם נסיון קשה. אבל נלמד מהאיש הזה שכמעט התיאש רגע לפני הישועה, שלפעמים אנו מתייאשות ובטוחות שהתפילה לא התקבלה ולא יודעות שעוד תפילה אחת והיינו נענים.
אז אל נא תתיאשי מלהתפלל.
נכון שלפעמים יש שתפילה מתקבלת לאחר שנים, ישנם מתוכם שה' יודע שהבקשה שמבקשים תהיה לרעתנו, אך בכל מקרה עלינו להמשיך ולא להתייאש מלבקש מבורא עולם את בקשתינו. עצם התפילה היא הרפיה וחיזוק לנפש עם תחושת רוממות שמדברים למי שהכל יכול.
בפרשת ואתחנן - לומדים על כוחה של תפילה. כאשר גזר הקדוש ברוך הוא על משה שלא ייכנס לארץ ישראל, התפלל משה חמש מאות וחמש-עשרה תפילות, כמניין 'ואתחנן', אך אז ציווה עליו השם: "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג כו), ואומרים המפרשים כי אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיחדל לבקש, כי אם יוסיף אף עוד תפילה אחת – ייענה.
515 תפילות של משה רבינו לא התקבלו-אז עוד תפילה אחת זה מה שיעשה את כל ההבדל?
כן!!!
הרד"ק אומר שליונה הנביא – היה שני ניסים, והנס השני גדול מהנס הראשון, הנס הראשון היה שיונה נשאר חי בתוך הדג שבלע אותו לתוך הפה, והיה כאן עוד נס גדול יותר מזה– שבמעי הדג לא התייאש יונה מלהתפלל!
אולי רק יחידי סגולה תפילותיהם מתקבלת? לא! לאלה שחושבות בינן לבין עצמן: טוב, בסדר, ממילא אני לא בדרגה של משה רבינו, וגם לא בדרגה של יונה הנביא כדי שתפילתי תתקבלנה, אך אומרים לנו הצדיקים שה' ציוה כאמור על משה רבינו שלא יתפלל כדי להיכנס לארץ (לאחר שה' העניש אותו שלא יכנס לארץ).
אבל על בני ישראל לא ציוה שלא להתפלל, אז למה העם לא התפלל? אלא שכל אחד מהם חשב: "אם התפילות של משה רבינו לא התקבלו, שהתפילה שלי תתקבל?! לא יכול להיות!" ובגלל שלא התפללו משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל.
אם הם היו מתפללים היה משה רבינו כן נכנס לארץ הקודש!
אנחנו העם -? אני- את?
כן התכוונתי אליך!
כל אחת מאיתנו יש בה כוח התפילה. שפת הלב של האשה הקרובה כל כך מטבעה להקב''ה. אבל אולי לפעמים לא יודעים כיצד להתפלל נכון. 2 כללים ששוה לך לאמץ כשאת מתפללת לבורא עולם (חוץ מכך שזו עבודה שבלב תפילה מתוך הלב). לבקש מתנת חינם.
כלל א' - "ואתחנן"
"ואתחנן" מלשון תחנונים. כשאנו עומדים בתפילה מול בורא עולם עלינו לפנות אל הבורא בתחנונים, מתוך ידיעה שאלוקים לא חייב לנו כלום, כאותו עני שנוקש על הדלת ביודעו שאף אחד לא חייב לו כלום ועיניו נשואות בתחנונים לבעל הבית שיואיל בטובו לתת לו מתנת חינם - זו הגישה בתפילה, אם נעמוד בתפילה מתוך תחושה שאנו דורשים משהו שאלוקים חייב לנו, הסיכויים שתפילתנו תיענה הינם קלושים. וזה לא סותר חשיבה חיובית ואמונה שהתפילה תתקבל אך דווקה כי הגישה היא שבורא עולם לא חייב לי כלום.
כלל ב' – "אל השם"
צריכים אנו לפנות אל מקור הרחמים! לא לפנות למלאכים ולא לשום כוח אחר... הבורא ברוב רחמיו נתן לנו את הזכות לפנות אליו ללא שום מתווכים, הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתנו, ומחכה לשמוע את קול בניו פונים אליו בלשון נוכח ואומרים לו "ברוך אתה...". הכי הכי קרוב.... אומנם ברור שתפילת וגזרת הצדיק יכולה להוות זכות וקרש קפיצה מרוב צדקותו וקרבתו לה' אך לא במקום שגם אנחנו נתפלל בצורה נכונה על עצמינו.
זה חיזק את יָדַיי כל כך, שיש בנו כאנשים פשוטים, כח כה גדול של תפילה. נשק של ממש שיכול למנוע גזרות לקרוע גזרות להביא רפואות להצמיח ישועות, הסידור שלי כבר בידיי. והפעם עם הרבה יותר בטחון שתפילותיי יכולות להתקבל, הרבה יותר ממה שחשבתי, ומה איתך??
]]>
