ברצון שלנו להיות הורים מושלמים, שמגדלים ילדים מושלמים, שעושים תמיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. גם אנו מסתירים מהילדים את הטעויות שלנו. מחשש שהילדים ילמדו ויטעו גם. הבעיה היא, שמעצם היותנו בני אדם אנו טועים, וכך גם הילדים שלנו. כך שאם ברצוננו לתת לילדים את הכלים להתמודד ולצמוח בחיים. אנו צריכים גם ללמד אותם לטעות. להסביר להם את הערך של טעות. את ההבנה שבכל תהליך יש את השלב שבו טועים לומדים ומתקנים. לתת להם את הכלים להתמודד עם הטעויות שלהם. לצאת מהן בכבוד לגדול ולצמוח מהן.
מעבר למודעות לנושא יש כמה כלים יישומיים שמומלץ לאמץ:
1. להכניס לשפה בבית משפטים שמאפשרים למידה מטעויות. ואפילו לכתוב אותם במקומות בולטים בבית. לדוגמא: "אם לא תטעה איך תלמד".
2. כשיוצא לטעות בנוכחות הילדים. רצוי להודות בטעות להסביר את הגורם לה (אני אנושי). ולשתף את הילדים ולהתייעץ איך לצאת מזה בכבוד.
3. לכולנו יש בזיכרון חקוק לנצח, הרבה סיפורים של מקרים בהם טעינו והסתבכנו. הסיפורים האלה הם חלק מהתהליך שהוביל אותנו למי שאנחנו היום. לשתף את הילדים בסיפורים אלו זה לתת להם להבין שאנחנו יודעים מה זה לעבור תהליך. שאנו יכולים להבין את התהליכים שהם עוברים.
4. כשילד טועה מומלץ להחמיא לו על הניסיון. תדגישו שמי שלא מנסה לא טועה. אבל מי שלא מנסה הוא תקוע.
5. כשאנו מלווים את הילדים בתהליך למידה. רצוי להקפיד להגדיר איפה ועד כמה מותר ואפשר לטעות. לדוגמא: "עד סוף השנה זה נורמלי להתבלבל בין ...." ולילדים שממש חוששים לנסות, כי פוחדים לטעות, הגדירו את ההצלחה בכמות הטעויות שיצברו בדרך. לדוגמא: "אתה קורא... ואני סופרת בכמה מילים התבלבלת, כשנגיע ל10 תקבל הפתעה".
6. אפרופו הכתבה הקודמת רצוי לתת לילדים את המילים שאומרים כשטועים. לדוגמא: "סליחה טעיתי. רגע אני בודקת איך נכון לעשות" "אופס טעיתי סליחה"...
מירב קליינמן מורה לשפה ותקשורת ומאמנת אישית לילדים ומבוגרים מעבירה סדנאות להורים.
]]>
