אני לויודעת אם זה אורך הטלומרים שלי באזור הקצה של הכרומוזומים ובכלל, עם כל כך הרבה ילדים למי יש זמן להסתכל על עצמי במראה ולעקוב אחר תהליך ההזדקנות שלי?
אני רק יודעת שהמחקר הזה לטובתי, ותמיד רציתי לגור בגוואטמלה. (ואני מתה על הקנדים) עזבו אתכם עכשיו ממדע, ההשקעה הכי טובה לזקנה מבורכת זה ילדים. והרבה. תשקיעו בילדים, לא בביטוח סעודי.
אני רואה את אמא שלי שעברה ארוע מוחי קשה ואושפזה בבית לוונשטיין לתקופה ארוכה, היא לא היתה דקה אחת לבד, היתה משמרת של תשעה ילדים ועשרות של נכדים שסעדו אותה ורוממו את רוחה 24/7.
מיטה בסמוך לאמאשלי שכבה קשישה חולת אלצהיימר שכל הזמן שרה אופרה, בעיקר לעצמה. היה לה בן אחד שהגיע לעיתים רחוקות לבקר אותה.
בדידותה כל כך נגעה לנו ללב שגם אותה סעדנו מידי פעם. חשבתי בעצב שבזמן שהיא בלתה באופרה אמאשלי היתה עסוקה בלהביא ילדים לעולם.
להביא ילדים לעולם זה בראשונה צו אלוקי אבל גם סגולה לחיים ארוכים. ותחשבו שמסך תוחלת החיים שלנו גידול הילדים הוא לא זמן כה ממושך עד לעצמאותם המלאה (20 שנה?)
לכן אני אישית משתדלת מאד להיות אמא טובה, משקיעה חזק במניה הזאת ״ילדים״, מצידי שיאכלו כל היום ממתקים, שלא יצחצחו שיניים, שיתקלחו רק לכבוד שבת, שיעתיקו במבחנים, שישכחו את היום הולדת שלי, שיגידו שהאוכל של סבתא טעים יותר, ובכלל לא מזיז לי שגם כשחזרתי מ״ טרם״ עם תפרים באצבע הם שאלו אותי ״מה הבאת לי״?
ושאת אבא הם אוהבים יותר ושלא ינקו אחריהם, שיכתבו עם שגיאות כתיב, אני סולחת להם, שכשסיפרתי להם שפיטרו אותי מהעבודה הם שלחו לי: חחח וסמיילי עצוב.
באמת תודה רק על קיומכם ילדיי, כי קיומכם - הוא בעצם קיומי, אז טוב שנולדתם! הילדים שלי...
אני תמיד נחמדה להם, אני עפר לרגליהם, הילדים שלנו הם הם האחראים על אורך ימינו המופלג, ועל האטת גן הזיקנה, ואחרי הכל הם אלו שיבחרו לי את הבית אבות הכי שווה.
ובכלל, עם כל כך הרבה ילדים, למי יש זמן למות?
אז תודה לכם,
חיימשלי..
]]>
