פתאום יש שקט. הקפה של הבוקר לא מלווה במוזיקת רקע, בערימת הכביסה הפעם לא מצאתי בלון, גרב שהחברה השאירה ומיני ממתקים (או יותר נכון שאריות ממתקים שנכנסו בדרך נס לכיס,לצווארון ואפילו לכפתורים...)
ולא תאמינו: ירדתי לזרוק את הזבל ושום מקהלת ילדים לא קראה אחרי: "אמא לאן את הולכת?".
אוחחח איזה רוגע, איזו שלווה. כבר לא כל כך חם לי, נעים לי אפילו, ממש מעין עולם הבא...
רגע...יש רעש? אני לא מדמיינת. יש רעש. שמעתי "אמא". יש לי דה ז'וו מימי החופש.
הנה אני לא טועה. שמעתי "אמא, מה עם האוכל?".
מה כבר 14:00? הילדים גם חוזרים מבית הספר? שכחתי את הפרט השולי הזה, חשבתי שהם רק הולכים שכחתי שגם חוזרים!
בזריזות אני מכינה פסטה, שניצלים (מזל שהפשרתי), מטגנת, וזהו יש ארוחה. אבל אי אפשר לנוח: "איך היה בבית הספר"? יש ילדה חדשה, המורה נחמדה, איזה יופי, מי לא החזיר את הילקוט שלו למקוםםם?!
טוב שעורי בית, בואי ניראה במה יש לך בתורה?! אהה זה קל, ממממ מה זה השאלות האלה?! אני לא מבינה כלום! אוי איזה יאוש, נפנה לגוגל ,גוגל לא יודע ,נתקשר לחברה - לא עונה, סבא!!! הוא תמיד יודע! צפירת הרגעהה. סבא ידע ופתר את הבעיה אוחחח.
קצת להרים את הרגליים אפשר? לא אי אפשר נעבור לבת הקטנה גם לה יש שעורים, וצריך יותר לאט היא בכתה א', צריך סבלנות (אני שומעת הודעות בוואצאפ איך בא לי לקרוא. אני מתאפקת).
טוב מה עם הבכורה? יש שיעורים? אין שיעורים. היא ב'מוזה' לדבר. טוב, חיבים לשמוע, להקשיב להנהן, כן כן את צודקתת, כן איזה תוכנית יפה. איזו השקעה פששש מה את אומרת? (מה היא באמת אמרה? לא הייתי מרוכזת) טוב זה לקראת סיום...יש מצב לקפה?
לא אין מצב כי כבר ירד החושך אז קדימה אין זמן ,אי אפשר בנחת רוח כי מחר צריך לקום מוקדם. הנה מקלחות, ארוחת ערב,מערכת ויאלוש לישון. הו הא הי אאאאאא זה לא קל הלימודים האלה אין לי נשימה!! מתי החופש הבא?!
בברכת הצלוחה ומינימום תקלות.
]]>
