כאשר כל שנה הייתי שואלת את אותה השאלה בנות ישראל רוקדות ומחוללות בחוץ לעיניהם של בחורי ישראל? היכן המחיצות? איפה המורות שעומדות מן הצד ומפקחות על הריקודים? שאלה זו נותרה בעיני כחידה היום אני מבינה שהדברים שהיו מקובלים אז היום הם בגדר איסור מוחלט או איך היו אומרים לנו: בסמינר זה לא מקובל! אז היו מוצאים אהבה בריקוד והיום בשידוכים.
כאשר הפכתי לרעיה הרומנטיקה הפכה מסיפורית למעשית וביום זה במיוחד אני וחברותי היינו זוכות למתנות בלונים תכשיטים לבבות ושושנים... רדוד אבל עושה טוב. כשירדתי לעומקם של דברים גיליתי כי ט"ו באב הינו יום מיוחד במינו ומצוין בעיקר כיום פיוס ואהבה, על פי דברי חז"ל, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים".
מסקירה היסטורית עולה כי ביום זה קראו דברים חשובים מאוד. ביום זה הותרו שבטים לבוא זה בזה, התרת נישואים בין השבטים – בעקבות פרשת בנות צלפחד ובקשת בני שבט מנשה. נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ובט"ו באב נתבטלה תקנה זו.
ביום זה הותרו שבט בנימין לבוא בקהל– לאחר מלחמת האחים שהייתה בעקבות פרשת פילגש בגבעה, נשבע העם שלא ייתנו לבני בנימין נשים מישראל, לאחר ההבנה כי שבט בנימין עומד להיכחד הציעו שצעירי בנימין הרווקים יגיעו אל כרמי שילֹה ו"יחטפו" מבין המחוללות את בת זוגתם. חז"ל ראו בערך של הקמת משפחה וברומנטיקה ישנה של ריקודים וחיזור כערך עליון עד כדי שיום טו באב הוגדר כיום טוב של חיבור פיוס ושמחה.
בעבר המשפחתיות הייתה "מקודשת" מעטים היו מקרי הגירושין והסכמי ממון מי שמע על זה בכלל. כאשר התחתנו ידעו שזה לתמיד. תחושת האחריות והמחויבות הייתה עצומה והתא המשפחתי נשמר. היה ערך, אהבה ובעיקר הקרבה. נראה היה כי אז היה משהו נקי כשהייתה שמחה שמחו באמת, בפשטות בלי יותר מידי אורות וזרקורים נראה לי שאז שם המשחק היה פשטות.
כיום סיפורי האהבה פחות מעניינים הרומנטיקה כבר לא מה שהייתה ויכולה להסתכם בבלונים ושושנים, הכל עולה ברשת ונעשה לאור הזרקורים. היום הכל כל כך מתוחכם ומסובך. ובכל זאת מדי יום אני פוגשת אין ספור זוגות שמבקשים לפרק את החבילה ולהתגרש, מי שמע על סליחה, על פיוס, על התחשבות? ערכי המשפחה אינם מקודשים יותר ואם זה קצת לא מתאים, אז מפרקים. וכשהליך הגירושין מתחיל זה ממש, ממש לא פשוט.
כשאני חושבת על בנות שלבושות בלבן ורוקדות בכרמים, בטבע התמונה היא כלכך פשוטה ויפה, הפשטות ניבטאת מכל פינה, לא פלא כי יום זה הוא יום טוב. ביום יום אני מעבר השני של השולחן מייעצת מה לעשות כאשר כבר החלטתם להתגרש. היום אני אתן הצעה עוד בטרם הגעתם אלי, ערכי המשפחה הם מקודשים הבה נשאב כוחות של אהבה סליחה ופיוס מיום מיוחד זה ונשתדל לשמור על מה שיש. אינני אומרת כי יש לשמור על שלמות הבית בכול מחיר, אבל לפעמים המחיר שמשלמים הוא שווה.
הכותבת הינה עורכת דין העוסקת בתחום דיני המשפחה, אין באמור יעוץ משפטי או תחליף לו.
]]>
