ראש בראש: האם טוב למות בעד ארצנו?

האם אנו כאומה המיוחדת במינה, הנבדלת משאר אומות העולם שהמוטו המנחה הוא "תורתנו הקדושה", משתמשים במהות זו כעיקר או כחלק בלתי נפרד מאתנו? כגורם המשלים ומעגן אותנו חוקית כאומה על פניי כדור הארץ?

או שבעצם היא ארצנו האחת והיחידה, שמסירות נפש היא קיומה?

אז ככה. ממש לא טוב למות בעד ארצנו. קדושת החיים מעל קדושת האדמה, לכל הדעות ההלכתיות ללא יוצא מן הכלל. לא טוב למות. נקודה.

יש לחיות ולהילחם על הגנת משפחותינו מצד החובה ולשמור על החיים, גם במחיר בעד ארצנו, פיקוח נפש עולה מעל כל אמות מידה אידיאולוגיות, הלכתיות, או כל "ארצישראליות" למינה מכל סוג שהיא, ערך החיים הוא הערך העליון ביותר.

ראש בראש שלהבת חסדיאל ומירי שנאורסון בתשובות לשאלות נוקבות, מזווית אישית שלהן הדנות באחת הסוגיות החשובות ביותר לאומתנו "ארץ ישראל".

מסירות נפש עד היכן?

מירי שנאורסון:
מסירות נפש הוגדרה בהלכה בצורה ברורה, חדה ומצמצמת. רק על שלושת האיסורים החמורים ובעת השמד גם על "ערקתא דמסאנא." רצועות הסנדל.
מעבר לזה, התורה הקדושה, היהדות, מקדשת את החיים ולא מאדירה את המוות כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות דתות אחרות.

תורתנו מצווה וחי בהם והיא נקראת תורת חיים. אדרבה, יש למסור את הנפש באמצעות קיום תומ"צ. הנפש היא הרצון של האדם, ואותה יש למסור על ידי שמבטלים את רצוננו מפני רצונו יתברך ומוסרים לו את נפשנו.

שלהבת חסדיאל:
כיהודים אנו מצווים למסור נפש על 3 עבירות חמורות, ע"ז, ג"ע ושפכ"ד. ארץ ישראל חשובה וקדושה. בתורתנו נאמר "וחי בהם".

חז"ל מפרשים: וחי בהם ולא שימות בהם, מכאן שעלינו להגן ולשמור על הארץ בדרך המקובלת והראויה. עד כמה שניתן.

צבא ה' או לומדי ה', עד היכן?

מירי שנאורסון:
אין או או, אלא גם וגם. אצל משה רבנו, יהושע, יהודה המכבי ודוד המלך, אנו מוצאים בבירור שהצבא כלל לוחמים מצד אחד ולומדי תורה מצד שני. צבאותיהם ניצחו!

דווקא בר כוכבא שהפך לסמל ציוני, כשל אחרי שזלזל בלימוד ובלומדי התורה ואת זה אפשר ללמוד מהעובדה שרבי עקיבא שינה את דעתו וקרא לו בן כוזיבא כמובא בגמרא.ישנן הגדרות שונות לארץ ישראל השלימה לפי ההלכה ומה שמכונה גבולות ההבטחה.

שלהבת חסדיאל:
אין כל קשר בין השניים. אין גבול להיות לומדי ה'. בכל דרכך דעהו ולימוד התורה הוא תמיד בכל עת ובכל זמן. הטובים אולי לטייס, המעולים לישיבה.

ארץ ישראל השלמה מהי?

מירי שנאורסון:

לא עלינו מוטלת החובה לממש את ההבטחה אלא על הבורא שברא את העולם כולו והבטיח לנו את הארץ הזאת. יש מצווה להתיישב בארץ אך אין מצווה ואדרבה יש איסור לעלות בחומה (לעשות זאת בכוח).

אלא, שעתה, אחרי שכבר עלו בחומה דה פקטו, חובה ומצווה לשמור על כל שעל אדמה גם משום מצוות יישוב הארץ וגם מצד העובדה שהארץ, אינה שייכת לממשלת ישראל אלא לכל יהודי ויהודי בעולם.

ושוב, קדושת האדמה (הארץ השלמה), אינה גוברת על קדושת החיים. אין ערך יהודי הלכתי במסירת הנפש על מזבח האדמה.

שלהבת חסדיאל:
מושג שחלף ועבר מהעולם, לאחר שנציגי המפה הימנית החזירו את חברון, וההתנתקות – א"י השלמה הפך למושג ערטילאי ולא רלוונטי. מונח ששייך לעבר, ובעתיד, בביאת משיח הארץ תחזור כולה לבעליה האמתיים. עד אז, נזכיר לכולם, אנחנו בגלות עדיין.