בעצם תבנית זו מוכיחה לנו כי זהו כוחו של העם היהודי, בפיו.
ההצלחה המטאורית של היהודים ביחס לעולם מעודכנת גם ע"י האומות כפי שפורסם בכתבה ב "ניורק טיימס": יהודים מהווים רק 0.2 אחוזים מאוכלוסיית העולם, אך הם 54% אחוזים מאלופי העולם בשחמט, 27% אחוזים מזוכי פרס הנובל בפיזיקה ו 31% מזוכי פרס הנובל ברפואה.
היהודים מהווים 2% מאוכלוסיית ארצות הברית, אך הם 37% מהבמאים זוכי האוסקר, 38% מרשימת הפילנתרופים המובילים שהתפרסמה במגזין "ביזנס וויק" ו- 51% מזוכי פרס פוליצר לספרות לא בדיונית.
אחוזים אלו מעידים על גנטיקה טובה. אם נולדת יהודי אתה "מוצלח". הצלחתם של יהודים נובעת ממוטיב מרכזי אחד החוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה. "המיומנות המחשבתית של יצירת סיפורים", לקחת את ההתרחשות מסביב וליצור ממנה סיפור שישמש ויתועד בהיסטוריה לדורי דורות.
בואו נכנס רגע, לסיפור התקופתי שלנו, ימי הספירה. אוטוטו מתן תורה, וכל מה שבניהם. בעצם הסיפור מתחיל מיד אחרי חג הפסח.
אם נעמיק, נבין כי הגאולה "הניסית" ,"העל טיבעית" התרחשה בחג הפסח, באמת יצאנו ממצריים ומציפורני הטומאה בדקה ה90, ואז חגגנו כיאה לכל סוף טוב, נגאלנו והסוף היה ניצחון.
אבל. אז מגיעה השגרה, ושם בדיוק מתרחש תהליך נוסף - "אפטר גאולה" נכנה אותו. הצניחה מ"ההיי" מהמקומות הגבוהים ששהינו בהם בדרך על טבעית, אל המציאות, שוב.
אל העבדות, אמנם עבדות מסוג אחר לא פיזית סיזיפית, אלה פנימית מערכתית, המהלכת על גבולות דקים מאד.
עבדות של "עבודת המידות" ביננו לבין עצמנו ושימת דגש חזקה מאד "ביננו לבין חברינו". כאן אין ניסים, אין על טבעי, יש רק אותך מול הטבע המולד שלך, ויאללה, נראה אותך עכשיו בחיים האמתיים מתמודד, גואל את עצמך מעצמך בעבודת פרך.
זה מהות הסיפור של רבי עקיבא ותלמידיו הקדושים. הרי הם היו גאוני עולם ואיך יעלה על הדעת כי זלזלו בכבוד חבריהם? נו באמת...
הרי זה ברור כי הדקויות שנמדדו איתם אין לשער, אבל הסיפור כאן הוא "דווקא בדקויות" במלחמה הקטנה הזו, שהיצר שם תפוס חזק ועומד וצורח בקולו העורב. עזוב אותך מהשטות הזו "אתה בסדר" , "אחלה בנאדם", תמשיך הלאה לדברים הגדולים והחשובים באמת.
והנה מבחינת מבנה הסיפור היצר הוא "הרעים" וכאן בדיוק מגיעה העבודה שהיא לצורך העניין "הטובים" עבודה שתוביל אותנו בסוף הסיפור לניצחון, לגאולה.
עבודת המידות במיוחד בבין אדם לחבירו, בכבוד ידידנו מכרינו, ילדינו, בני הזוג שלנו, והכי חשוב בכבודם של אלו שדווקא אותם מרקרו והדגישו בדקויות, ממש בנקודות קטנות שאפילו לא נראות בעיני האדם הפשוט.
"כבודם של תלמידי חכמים "אחרי שנעבור את המלחמה כמו בכל סיפור יהודי, מלחמת היצר מול עבודת המידות, ונבין כי כבוד הזולת בכלל וכבודם של תלמידי חכמים בפרט, הוא הסוד של הסיפור התקופתי, העונתי, הזמני בו אנו נתונים כרגע, והוא יוביל אותנו היישר אל הסוף המנצח.
שכן גם כאן הוא מופיע כפרק שלם מיתוך סיפור ארוך ומגולל להפליא, מפתיע ומשמח בו זמנית. כיאה לעם שיודע לסיים סיפורים כמו שצריך, בחגיגה "חג מתן תורה" לא סתם.
במהות של עמ"י בתורה הקדושה שבעצם כבודם של תלמידי התורה ולומדיה כרוך סביבה, אם באמת נבין את עניין סיפור הגאולה המרכזי הזה, אז בטוח ההוכחות המדעיות שצינתי לעייל הם רק יחזקו את האומות מסביב, (לנו זה הרי ברור שאנחנו הכי..) שסוד הסיפור של העם היהודי הוא לנצח.
]]>
