זה לא משנה איך קוראים לי, לא משנה במה אני עוסקת. כשרואים אותי דבר ראשון חושבים: "שמנה". כשמכנים אותי אומרים: "נו, זאת השמנה". כרגע אני רוצה לשתף אתכם במשימת חיי: למצוא את הדיאטה שתהפוך אותי לרזה.
המסע החל בדיאטת "רק דברים ירוקים". מה שגרם למטבח שלי להראות כמו יער סבוך. אחרי שבוע של הרגשה כמו ארנבת עם הפרעת לעיסה, הבנתי שעם אורח החיים הירוק החדש, ותופעת לוואי קשות אני יכולה לעשות פוטוסינתזה.
אז עברתי לדיאטה הבאה: "דיאטת מזון בלתי נראה". הכנתי ארוחות טעימות ועמוסות קלוריות, סידרתי אותן על השולחן, ואז מיד העלמתי אותן. ההיגיון?- אם אף אחד לא ראה אותי אוכלת, הקלוריות לא נחשבים. זו הייתה דיאטה מענגת והיא נמשכה עד שגיליתי שעוד כמה בגדים נתפרו קטן מדי.
נחושה להשיל עוד כמה קילוגרמים פניתי לדיאטת השייק. השייק כלל סלק וכל מיני אבקות ותכשירים שונים ומשונים. הוא החליף את רב הארוחות. לרוע המזל, לאחר שבועיים של שתיית שייק שהרגיש כמו מטהר אוויר נוזלי, פיתחתי תופעת לוואי מוזרה - הגיהוקים שלי נשמעו כמו סימפוניה זיפנית. זה היה נראה לי מחיר יקר עבור חלום רחוק להיות רזה.
בעודי מובסת החלטתי לנסות את "דיאטת הפסיכולוגיה ההפוכה". בהמלצת התזונאית, נשבעתי לאכול רק אוכל שאני מתעבת בגלוי. למרבה הצער, ההגדרה של "מגעיל" כללה שוקולד, פיצה, ובעצם כל דבר שהפך את החיים ליפים.
מרב ייאושי מתחום התזונה עברתי לתחום התנועה. נרשמתי למכון כושר. פגשתי שם בנשים רזות שנעו באלגנטיות ואמרו שהן צריכות להשיל חמישה קילוגרמים מיותרים. הסתכלתי בהן בקנאה והתקשיתי לעקוב אחרי התנועות הקלילות. לאחר חמש דקות של ניסיונות דידוי מצידי לקולות המוזיקה, יצאתי מיואשת מהמכון.
ואז הבנתי שאי אפשר לבד, אני חייבת קבוצת תמיכה. נרשמתי לקבוצת תמיכה. כשבכל מפגש אני מקללת את הרגע שהסכמתי להיכנס למקום הנורא הזה. לתזונאית היו רעיונות שונים ומשונים. את המפגש היא פתחה בשאלה נוקבת למשתתפות: "מה אכלת היום?" משום מה תמיד אני הייתי הראשונה שנדרשה לענות. כששיתפתי מה אכלתי, כולן נענעו את ראשן בחוסר אמון: "כל כך קצת אוכלת וכל כך שמנה". את רגעי השקילה הכי שנאתי, הייתי מסירה מעצמי אפילו טבעת של חמישה גרם, כאילו זה ישפיע על ה-120 קילו הנותרים. הרעיונות של התזונאית היו שיא השיאים: היא הציעה להניח את החטיפים והמתוקים אי שם בארונות למעלה: "לצמצם נגישות". כאילו שאם אקום בארבע לפנות בוקר בלהט למתוק, אגש עד לארון ושם תתגלה העצלות: "לא, לא אקח את הממתק מלמעלה. אחפש ברצפה עלי חסה".
חשבתי שהתזונאית הנוכחית לא מוצלחת עברתי שלוש קבוצות נוספות ודיאטות שונות ומשונות. כשאני תמיד מצוברחת וכמה שאני יורדת, אני עדיין לא מרוצה ולא מסופקת. עד שהבנתי את הסוד לשינוי: לא משנה באיזה דיאטה אבחר ובאילו הרגלי חיים משונים אבחר שמחת החיים שלי תבוא כשאקבל את עצמי כמו שאני.
•
הערה: עם כל ההומור על נושא הדיאטה, אל תרוצו עם מסקנת המאמר ואל תפסיקו להתאמץ, למען הבריאות שלכם. אלא מה?- עשו זאת מתוך שמחה וקבלה עצמית, ללא ייאוש ועצבים.
