תהליך הגילוי האישי ברמותיו השונות עשוי להיות תהליך מפחיד למרות ההיגיון הרב הטמון בו. התכנים הפנימיים שלנו כוללים מחשבות, רעיונות, דימויים, משאלות, רגשות ועוד מצבים פנימיים שמעוררים בנו פחד שהופעתם יפגעו בנו וביקירנו, הם עשויים לעורר בנו בושה גדולה, ולעתים חששות מגילוי – למשל, שאנו לא רק אוהבים את אהובינו, אנו גם שונאים אותם. תהליך זה, נוגע בדימויינו העצמי שעלול להיות לא מחמיא במיוחד, במהלך המסע בנתיבי עולמנו הפנימי.
בעצם, התהליך הטיפולי מצריך גמישות של הגבולות הפנימיים שלנו. אותם גבולות ששומרים עלינו ועל דימויינו העצמי, יאותגרו במהלך הפגישות הטיפוליות. אך על מנת שנוכל לעשות כן ולאפשר לעצמנו מפגש עם ה"אני" הפנימי שלנו, אנו זקוקים למקום בטוח, למרחב מוגן, ולעוזר שנוכל לתת בו אמון ולסמוך עליו.
האחריות ליצירת המרחב המוגן הזה, היא של המטפל בלבד. הוא זה שאמור ליצור את אותם גבולות חיצוניים ברורים על מנת לאפשר למטופל מעבר דרך גבולותיו הפנימיים למפגש עם החלקים שאותם הוא צנזר והגביל. שמירת המטפל על הגבולות החיצוניים היא מה שיוצרת את האמון של המטופל במסגרת הטיפול.
כל פריצה של הגבולות מצד המטפל במהלך הטיפול, מהווה התקפה המאיימת ופוגעת על הקשר הטיפולי בין המטפל למטופל. פריצת גבולות יכולה להתרחש במגוון צורות – גלויות ומוסוות, בפרקים אלו העוסקים בגבולות נגע בשכיחות יותר או פחות, ואף ניתן כמה קווים מנחים למטופל, כך שיוכל באמצעותם להיות מודע למצבים בהם אנשים מתיימרים לעזור לאחרים, אך עניינם המהותי הוא סיפוק מאווייהם וצרכיהם האישיים.
גבולות והלכה
עוד קודם שנרד לסוגיות ספציפיות של גבולות, חשוב להדגיש ולחדד כלל ברור, שאמור להיות פשוט ומובן מאליו לכל שומר תורה ומצוות, ולמרות זאת, נחזור ונאמר אותו בקול ברור וחד, מאחר וכלל זה אמור להיות המצפן הטוב ביותר לציבור תורני.
הכלל הפשוט הוא: טיפול אינו יכול להיות בשום צורה ומצב סותר להלכה הפשוטה בשולחן ערוך. מטפל אינו יכול לחרוג בשום אופן משום סייג תורני. מטפל תורני שתהליך הטיפול שלו נגוע בעבירה על סייג מסייגי החכמים, הוא מטפל שפורץ גבולות, וראוי לבחון את מקצועיותו.
ישנם מקרים ומצבים שבהם עלול לעלות חשש שמהלך מסוים המתרחש בטיפול, מתנגש עם מצב הלכתי כזה או אחר. במקרים אלו, חובה על המטפל לא לפעול באופנים אלו עד שיורה לו מורה הוראה הבקי באותן הלכות שהוא רשאי לעשות כן. משום שלעולם תורה מעל כל החכמות, ושולחן ערוך מעל כל מקצועיות.
יתירה מזאת, כאשר קיים חשש שתהליך מסוים במפגשים הטיפוליים, מתנגש עם כל הלכה או מנהג, חובה על המטופל לשאול את רבותיו ולבקש את אישורם לדבר, וזאת בלי קשר לחובתו של המטפל. במילים אחרות: גם אם יאמר המטפל למטופל, שמה שהוא עושה הינו על פי דעת תורה, וגם אם יוכיח לו זאת כשמש בצהריים, ואף אם ידוע ומפורסם שהמטפל הזה הוא בעצמו תלמיד חכם וירא שמים, עדיין חובה על המטופל לשאול את רבותיו ולקבל מהם את אישורם התורני.
שתי סיבות מרכזיות לחובה זו של המטופל: האחת, ייתכן ועל פי דעת רבני המטפל הדבר מותר, ועל פי דעת רבני המטופל הדבר אסור מצד ההלכה או מצד ההנהגה, וכל אדם חייב ללכת כפי דעת רבותיו בלבד. הסיבה השנייה קשורה בעובדה הכל כך פשוטה והמובנת מאליה: עוזרים הם אנשים רגילים ככל האדם, וכאשר הם בעצמם אינם פועלים על פי גבולות ההלכה והמקצוע, הם עשויים ליפול בכל דבר שכל אדם עשוי ליפול בו. כמו"כ מיותר לציין שיש לאדם בשעת החטא יכולת פנומנלית להכשיר את השרץ בק"ן טעמים, ולכן מטופל שחושש שבמסגרת הטיפולית נעשית פריצת גבולות תורניים, עליו להיוועץ ברבותיו גם אם המטפל שמולו הוא אדם מכובד ונכבד ככל שיהיה.
חשוב לציין, שמטפלים מקצועיים החברים באגודה מקצועית המזוהה עם ציבור שומרי תורה ומצוות, ואמונים על כללי אתיקה ברורים, ומקבלים הדרכה שוטפת במהלך עיסוקם המקצועי, כאשר יחושו שעלולה להיווצר התנגשות קלה בין התהליך הטיפולי לכללי ההלכה או המנהג, הם יפנו את המטופל לשאול את רבותיו, ואף ידגישו כי אמנם הם פועלים במסגרת מה שהורו להם רבותיהם, אך ראוי שלמרות זאת ישאל המטופל את מוריי ההוראה שעל פיהם הוא פוסק בביתו, ורק לאחר שיקבל את אישורם, ימשיך בתהליך.
בין כך ובין כך, חובת הבירור התורני חלה לא רק על המטפל, אלא אף על המטופל ללא קשר מי הוא המטפל ומה הוא משדר, המטפל והמטופל חייבים בקדימות תורה למקצועיות.
דברים מיותרים אך נחוצים
דומה שלאחר ההקדמה המחדדת את הקדימות התורנית למקצועית, החלק הבא הינו מיותר לחלוטין. אך מכיוון שבשנים האחרונות מתגלות תופעות קשות ורציניות באופן שכיח למדיי בין עוזרים ונעזרים בתחום הנפש, ראוי אף כאן לדבר בצורה ברורה וישירה, על הדברים שאסורים להיות חלק מהטיפול הנפשי והזוגי.
נתחיל במגע פיזי. תהליך טיפולי אינו כולל מגע פיזי בין מטפל למטופל, מגע פיזי אינו מתרחש כלל בטיפול. במצב שבו מטופל מושיט ידו לשלום בכניסה וביציאה מהמפגש המטפל יכול להשיב לו בלחיצת יד. כמובן, כשמדובר על ציבור תורני יהיה זה אך ורק בכפוף לכל כללי ההלכה. מעבר לזה, הטיפול המקובל אינו כולל כל צורה של מגע פיזי.
הדברים אינם אמורים רק כלפי מגע המכוון לסיפוק גלוי של צרכי המטפל. המגע הפיזי אינו חלק מהטיפול המקובל, גם כאשר הוא מכוון באמת ובתמים לצורכו של המטופל, בין אם המטפל והמטופל הינם גברים, או שתיהן נשים, בכל מקרה יש סכנה גדולה מבחינה טיפולית למגע תומך או מרגיע מצד המטפל למטופל. לעתים מה שנחווה אצל המטפל כצעד של תמיכה וחיזוק, עלול להיחוות אצל המטופל כמצב טראומתי ומרתיע. מעבר לזה, טיפול עשוי לעורר אצל המטופל מצבים וצרכים ראשוניים ועמוקים, ובמקום הזה המטפל עלול לחשוב שהוא משרת את המטופל אך בעצם מזיק לו ומנצל את חולשותיו במקום לעזור לו במסע העדין והרגיש לעולמו הפנימי.
מטפלים חייבים להיות מודעים לגבול המגע הפיזי, מטפל שמחליט לפרוץ את הגבול הזה, אף אם כוונותיו טהורות ותמימות, הוא אינו פועל במקצועיות. אם מדובר על מטפל הפועל בשיטה מסוימת הכוללת מגע, חייב המטפל ליידע את המטופל מראש על דרך הטיפול באמצעות המגע. בכל מקרה, לא יהיה מגע זה בעל אופי מיני כלשהוא, ועל המטפל במגע כמו כל מטפל אחר החובה לבחון את עצמו כל העת באמצעות קבלת הדרכה ממדריך מוסמך וניטראלי, האם פעולותיו בתהליך משרתות את צרכי המטופל או את צרכי המטפל.
הקול הפנימי שלכם
אם החלטתם לפנות לטיפול, כנראה שאתם אנשים בעלי מודעות ואחריות לחייכם. בתהליך טיפולי מתרחשות דרמות בעולמנו הפנימי. אנשים מדברים על דברים וחווים מגוון של מצבים ברמות שונות של האישיות. לעתים אנו חוזרים שנים רבות לאחור, ולא פעם המציאות בהווה מתעוותת ומושפעת מחלקים עמוקים יותר בנפשנו, אין ספק שבמובן זה, טיפול עשוי בהחלט להיות מסע מרתק בעל השלכות רגשיות ונפשיות רבות.
יחד עם זאת, כדאי שמטופל יהיה קשוב לעצמו, וכאשר מתרחשים דברים שנראים בעיניו כחציית גבולות, טוב יעשה אם יעלה זאת בפני המטפל ו/או בפני גורם שלישי. אם לאחר שהנושא הועלה, עדיין ישנה מצוקה וההתייחסות אינה מספקת את המטופל, זהו סימן לכך שמשהו בתהליך הטיפולי לא תקין. יתכן שישנה חוסר התאמה בין המטפל למטופל ויתכנו דברים נוספים, אך כל עוד ואין התייחסות מספקת מצד המטפל, התהליך לקוי.
בחלק זה של המדריך העוסק בגבולות, אנו עוסקים בעיקר באותם גבולות הקשורים למגע ולנושאים שנמצאים בתחומים רגישים, משום כך ראוי שנציין כמה סימני אזהרה למטופלים, האמורים לעורר אצלם אור אדום לבחינת התהליך.
1. כאשר מטפל קובע פגישות מחוץ לקליניקה שלו.
2. כאשר מטפל קובע אתכם בקביעות פגישות כשאין אף אדם בסביבה.
3. כשמטפל נותן לכם מתנות.
4. כאשר מטפל אומר לכם שאתם "המטופל האהוב עליו ביותר".
5. כשמטפל מספר לכם בדיחות לא ראויות.
6. כשמטפל דן אתכם על חייו האינטימיים.
7. כאשר הוא מפעיל עליכם כעס או תוקפנות במהלך המפגשים.
8. כשמטפל אומר לכם שנגיעות חייבות להיות חלק מהטיפול.
9. כאשר מטפל מעיר לכם בקביעות על כך שאתם מושכים.
10. כשהוא מעלה נושאים אינטימיים מחוץ להקשר הטיפולי.
11. כשהוא משתמש כלפיכם במילות חיבה.
12. כאשר הוא משתמש נגדכם באיומים אם לא תיענו לדרישותיו הלא ראויות.
13. כשמטפל חושף עליכם מידע לחבריו או לאנשים אחרים מבלי הסכמתכם.
14. כאשר הוא מזמין אתכם לבילויים או לפעילויות חברתיות אחרות.
15. כשהוא נשען עליכם על מנת לקבל תמיכה נפשית.
במצבים אלו, יש לעצור! לחשוב, לבדוק, להתייעץ, לדבר על כך עם המטפל ועם גורם נוסף. מטפלים שהינם אנשי מקצוע ההולכים לפי כללי ההלכה והאתיקה המקצועית הם בדרך כלל אנשים הראויים לאמון במידה המאפשרת תהליך טיפולי.
ברובם המוחלט הם אנשים הגונים שהשקיעו שנים רבות ומשקיעים משאבים רבים על מנת להתייעל, לבקר את עצמם ואת התהליכים שהם מלווים. יש ביניהם תלמידי חכמים מופלגים ובעלי יראת שמים והליכות אציליות. יחד עם זאת, ישנם בשוליים עוזרים שהתנהלותם חסרת אחריות וללא כל ביקורת עצמית וחיצונית, כל אדם שנפגע כתוצאה מאותה התנהלות, הוא עולם ומלואו. לשם כך, עלינו להיות מודעים למערכת הגבולות בתהליך הטיפולי, ולהיות ערניים לפריצתם.
מדריך למשתמש בפסיכותרפיה - כתבות נוספות בסדרה:
פרק ראשוןhttp://www.kikar.co.il/182299.htmlפרק שניhttp://www.kikar.co.il/182939.htmlפרק שלישיhttp://www.kikar.co.il/183582.html
פרק רביעיhttp://www.kikar.co.il/185151.html
הכותב: הרב שלום אביחי כהן M.C.S)), פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי בכיר, יו"ר אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל (ע"ר). מייל: ac@therapynet.co.il
]]>
