1. כאשר אדם חולם בהקיץ או מהרהר, קיימת בתודעתו הפרדה בין תוכן ההרהורים לבין ה"אני" המהרהר. מובן שהמחשבות וההרהורים יכולים לכלול את האדם עצמו, עברו, עתידו או מצבו בהווה, אך אין הכרח שכך יהיה, ותמיד ניתן להבחין בין החושב לבין נושא המחשבה.
לעומת זאת, בחלום, נכלל האדם החולם כאחת מן ה"עובדות" של החלום. הוא יכול להיות "צופה" מן הצד, מן רוח רפאים הקיימת ואיש אינו מבחין בה, או, שהוא יכול להשתתף בחלום בעצמו, כאחד ה"שחקנים" של החלום, אבל לעולם לעולם יהיה האדם החולם פרט מתוך החלום, תמיד יהיה לו מקום בתוך המחזה, בלא שתהיה לו היכולת להפריד בין עצמו כאישיות, לבין הדברים המתרחשים.
2. חלומות רבים מצטיינים בהליכיהם המוזרים, בפרטים מדהימים ובחוסר מציאותיות כללי, אף על פי כן, יקבל אותם החולם כממשיים וכמציאותיים ביותר: אנשים שנפטרו זה מכבר יחזרו לחיות, נשים כבודות עם שיירת נכדים ישובו להיות נערות סמינר, פרטי המציאות יתערבבו לכדי סלט של עבר הווה עתיד דמיון ומציאות, ובכל זאת, ייראו הגיוניים.
תופעה זו של חוסר ביקורת וקבלה מופרזת של המציאות היא קו אופייני לכל חלום, גם אם החולם הוא האדם המציאותי, הביקורתי, חד הראיה והמפוכח ביותר בתבל.
3. בניגוד למחשבותינו והרהורינו במשך היום, החלום אינו רצוני. כאילו "נכפה" עלינו לחלום אותו. אין לנו כל שליטה על הלך הדברים, וברור שאין אנו "בעלי הבית" על מה שמתרחש, ומציאות החלום הופכת להיות עובדה בלתי ניתנת לערעור.
4. יש חלומות קצרים מאד, אך הם מתאפיינים בעוצמת רגשות חלשה יותר – בדרך כלל. חלום טיפוסי הוא חלום ה"מוגש" לנו, הצופים, כסיפור עלילה אשר בו אנו תמיד משתתפים, והוא עמוס חוויות והרפתקאות שונות. אמנם לא תמיד יהיה בדברים סדר וארגון האופייניים למציאות, אבל תמיד תהיה השתלשלות של העניינים.
5. אם במציאות אנחנו עשויים להתרכז, ואפילו ראשנו ורובנו, במשהו מסוים, תמיד נוכל לקפוץ לרגע לנושא אחר, לסקור את הסביבה, ולהיות ערניים לדברים המתרחשים סביבנו גם בעת שאנו הוגים במשהו ברוב ריכוז, בחלום, השתלשלות העניינים תהיה מרכז ההוויה של החולם לאורך כל החלום, באותם רגעים נהיה קשובים אך ורק לחוויה המצומצמת הזאת של החלום, בלי שיהיה שום נושא אחר ברקע
]]>
