תחושת הזמן
אינטרנט מעוות את תחושת הזמן שלנו. כשאנחנו נכנסים לרגע לבדוק מה קורה אצל החברים, לעיתים קרובות אנחנו נתקעים בין הסטטוסים לשעות בלי לשים לב אפילו, ותוך כדי כך שאנחנו בטוחים לגמרי כי עברו דקות בודדות בלבד מאז שסימנו את "הלייק" הראשון.
במציאות הזמן תלוי בסיבוב כדור הארץ סביב עצמו וסביב השמש, באינטרנט הזמן תלוי במספר האנשים שאחריהם אנחנו עוקבים. אז מה הפלא שחוסר ההתאמה הזה גוזל מאתנו שעות וימים בלי שאנחנו שים לב?
קשב וריכוז
ריבוי מידע וגירוים פוגע אנושות ביכולת שלנו להתרכז ולהסיק מסקנות. אנחנו מתרגלים לגירוים מרובים ומסרים קצרצרים וקלים לעיכול.
אחרי שעות רבות ברשתות החברתיות גם המבוגרים, ועל אחת כמה וכמה ילדים ובני נוער, מתקשים להתרכז בערוץ מידע אחד, לעכל , לנתח ולזכור כמויות מידע גדולות יחסית.
קשרים חברתיים ועזרה לזולת
האינטרנט מלא בקריאות לעזרה, והעזרה הופכת להיות מהמוחשית לווירטואלית. כמה קל להעביר מודעת קריאה לעזרה ולסגור את המחשב בתחושה שעשיתם דבר חשוב ועזרתם למישהו. אבל האם באמת משהו אצלו השתנה אחרי לחיצת כפתור במקלדת שלכם?
והזמן שבוזבז על קריאה ולחיצת הכפתורים ניתן היה לנצל כדי לצאת החוצה ולעזור למישהו בפועל, במקום לתחזק מציאות מדומה של עזרה הדדית באמצעות תנועות עכבר.
הערכה עצמית
ברשתות החברתיות יש כללי התנהגות משלהם. החברים הווירטואליים שלנו מפגינים אהדה ומשבחים את כל המוצג להם, כי אם לא יעשו כך, גם אנחנו לא נסמן להם "לייק", ואם לא יהיה לכל אחד מאתנו מספיק "לייקים" נעלם מהמפה הווירטואלית.
אבל האם הדבר מאפשר באמת להעריך את הדמות הווירטואלית שאנחנו מציגים תחת שמנו? האם זה מאפשר לקבל משוב שיאפשר להשתפר ולהתפתח? האם זה משאיר מקום לביקורת בונה כשאנחנו זקוקים לה? לא, זה רק מזין את הבולימיה הפנימית שלנו לתגובות חסרות תוכן ו"לייקים" חסרי ערך.
כל מה שאנחנו יכולים לעשות בעולם הווירטואלי הוא לצפות ולהגיב. האנשים שמבלים את רוב זמנם באינטרנט, יותר צופים בעולם ובחיים האמתיים מאשר לוקחים בהם חלק פעיל.
יתרה מזו, מנגנון ההשתתפות ברשתות הווירטואליות מעניש אנשים שנעלמים מהן לתקופות ארוכות, וככל שאנחנו מתמכרים ליחסים המדומים של העולם הווירטואלי, כך אנחנו גם מחויבים להם יותר ויותר, כדי לא להיעלם ולא להפסיד עוד "לייק" אחד או שניים.
]]>
