כלל ראשון באיזון: הוא לא לפחד, כמובן שניתן לחרוג מהכלל בשעת מלחמה, סטרס, מתח משברים וכדו'
אכן הפחד משפיע על כולנו, אך במיוחד ניכר כי הפחד משאיר את חותמו ההרסני על סוכרתיים בכלל ובפרט על הילדים הסובלים מסוכרת נעורים. כאשר הם חווים פחד רמות הסוכר בדם משתנות ויכולות להוות נזק, עד כדי התדרדרות לסכנת חיים ממש.
מה באמת משפיע על רמות הסוכר בגוף האדם? זו אחת מהשאלות הראשונות שכל סוכרתי טרי שלומד על איזון סוכרת חייב לדעת.
תרצה אסתרזון בתשובות לשאלות.
פחד וסוכרת וכיצד הם משפיעים על גופנו?
הגוף שלנו רגיש וכל תנודה קלה משפיעה על הזרמת האנרגיה החיונית לקיומנו, הגלוקוז. הסוכר הזורם בדם אינו אויב, הוא הדלק שמזין את גופנו ושש דקות בלי סוכר בדם כלל עלולות לגרום למוות מוחי, לא פחות.
גופנו צורך סוכר כמקור אנרגיה. לכן אנו זקוקים לפחמימות והגוף מפרק אותן לסוכר, כדי שיהיה לו דלק זמין. אנחנו מפרקים את הסוכר הזה לחום, לאנרגיה קיומית שמשמשת לנשימה, לחשיבה, לתנועה, לעיכול, לראיה ולשמיעה...
לכל פעולה שאנו מבצעים בלי לחשוב עליה כמעט. למעשה מרבית הסוכרתיים מתמקדים במלחמה ברמות סוכר גבוהות ופחות ברמות סוכר נמוכות. רמת סוכר נמוכה ניתנת לתיקון בקלות ונחשבת לתופעת לוואי של הסוכרת.
אבל רמות סוכר נמוכות באופן קבוע עלולות לפגוע בתפקוד הגוף, בעיקר בתפקוד המוח.
ומה הקשר בין כל זה לבין הפחד?
אז ככה, כשאנו פוחדים גופנו מפריש אדרנלין כדי לאפשר לנו לפעול במהירות. אנו דרוכים ומוכנים למגננה ולתנועה מהירה. נכון? הדופק עולה, הנשימה מתקצרת, השרירים מתקשחים. כל זה נועד להפוך אותנו למהירי תנועה ותגובה, כדי שנוכל להגיב לאיום שבפנינו.
ההאצה הזו של מנוע הגוף דורשת כמות של אנרגיה זמינה-דהיינו, סוכר. בגוף בריא מאגרי הגליקוגן בשרירים יספקו את הסוכר הנדרש, בגוף סוכרתי המנגנון הזה משתבש, והסוכר נלקח רק מן הדם.
לכן אדם סוכרתי עלול לחוות נפילת סוכר משמעותית במצב של פחד. כמובן, זה משפיע על תפקודו של אדם סוכרתי במצב חרדה. עליו להתמודד לא רק עם האיום אלא גם עם איום ההיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם).
אגב, מצבי לחץ עלולים לגרום לעלייה מהירה מדי ברמת הסוכר של הסוכרתי, מאותה סיבה, אלא שבמצב כזה הגוף משחרר כמות סוכר גדולה מדי אל הדם, עקב שיבוש במנגנון הבקרה של שחרור גלוקוז מן המאגרים.
אז איך באמת מבדילים בין לחץ לפחד?
שאלה טובה. לדעתי, בדיקת סוכר תענה תשובה מדויקת... טוב, יאמר הסוכרתי, תודה רבה לך. עכשיו שאת מזהירה כי פחד עלול לגרום להיפוגליקמיה, הצלחת להפחיד אותי. מה עכשיו? איך אתמודד בדיוק? תביאי לי קולה, מהר...
אם כך, מה עושים בימים אלו שכולנו נעים בין מתח לחרדה?
ראשית, זה זמן מצוין לתרגל התמודדות במצבים חריגים. לחזור להרגלים טובים ולהתמיד לשמור מנת סוכר זמינה בהישג יד. בכיס, בתיק, ברכב המשפחתי, בארון הביתי. תמיד חייב להיות סוכר נוזלי או בטבליות במקום נגיש וקל להשגה. וגם מנת פחמימה לאכילה לאחר הסוכר הפשוט.
בימים טרופים אלו חייב להיות סוכר זמין ופחמימה במרחב המוגן שלכם.כמו כן אם אתם מאלו שזוכים לשהות בו לעיתים קרבות, הניחו שם גלוקומטר וסטיקים לבדיקת סוכר ומזרק אינסולין מוכן לשימוש. רוב הסיכויים שתצרכו אותם בהקדם. להיות ערוך לכל מצב זהו הרגל טוב לכל מאותגר סוכרתי, ובפרט בזמן חירום.
שנית, יכולת ההתמודדות עולה ככל שהסוכרתי מאוזן יותר באופן כללי. סוכרתי שמאזן את רמות הסוכר שלו באופן תדיר יחוש בהיפוגליקמיה מהר יותר ולפני שהסוכר צונח לרמה נמוכה באופן מסוכן.
שלישית, יש לבדוק סוכר לעיתים תדירות. לא לזלזל ולא לדחות את הבדיקה כי כולם בלחץ. אם הסוכרתי חש בסימני היפוגליקמיה כמו רעד, זיעה קרה, סחרחורת וחולשה, מוטב לצרוך קודם מנת סוכר זמין ורק אז לבדוק.
ההיגיון מאחורי טיפול זה הוא שאם רמת הסוכר גבוהה, מקסימום היא תעלה עוד קצת ויידרש תיקון באינסולין. אך אם היא נמוכה, יש להעלות אותה כמה שיותר מהר לפני שיתרחש התקף היפוגליקמיה חמור. במצב חירום עדיף לנהוג כך מאשר לעכב את מתן הסוכר עד שמוצאים את הגלוקומטר.
ולבסוף, הכי טוב לשמור על קור רוח. מסתבר שקור רוח יעיל גם לאיזון רמות הסוכר, לא רק לחשבון הבנק וליחסי השכנים. שמרו על אופטימיות, ועל האמונה.
]]>
