למעט הבודדות חובבות הניקיון, רובנו לא ממש ששות להתחיל בניקיון יסודי. ליתר דיוק, עצם המחשבה על הצורך לסדר, לנקות, לטאטא ולכבס מסוגלת להכניס אותנו לדיכאון.
כשאנחנו מתחילות לחשוב על הניקיון, אנחנו מיד חושבות על כל אותן ערימות של כביסה לא מקופלת, עדרי חפצים שלא מצאו את מקומם בארונות ויצאו למרעה באמצע החדר, כתמים שנראים כבר חלק אינטגראלי מהשיש וכו'.
כל אלה מרתיעים אותנו מהעבודה ואנחנו מוצאות כל תירוץ לדחות את הרגע הנוראי של תחילת הניקיון. אבל מי מאתנו יודע יותר טוב שהניקיון אינו אירוע, אלא שגרה? לא ניתן לעשות ניקיון פעם אחת ולתמיד.
לצערנו, חייבים להתעסק בו כל הזמן. ואם כך, אין שום סיבה שנתכונן אליו ונתכנן אותו. אין שום צורך להקדיש לניקיון זמן מיוחד ולאזור אומץ לקראתו.
עושים את הדברים בין לבין, מורידים את עומס הבלגן תוך כדי עשיית דברים אחרים, ומוחקים את השורה "לנקות את הבית" מרשימת המטלות.
אם אותן המטלות יתפזרו על פני כל ימות השבוע וכל השעות בהן אתן מסתובבות בבית, ולא יחכו לרגע הגורלי בו תיגשו לעשות אותן במכה אחת, התוצאות בכל מקרה יהיו זהות, אך ההרגשה תשתפר פלאים.
לא רק עומס הדברים מכביד עלינו, אלא גם היחס שלנו אליו. בואו נודה באמת, רבות מאתנו במהלך הניקיונות נוטות לרחמים עצמיים.
כי אנחנו באמת מסכנות, בני הבית לא ממש ממהרים לעזור לנו, משאירים בלגן אחריהם, לא מעריכים את מה שאנחנו עושות. ואנחנו, לכלוכיות של ממש, ממשיכות למרק ולנגב דמעות... אבל אנחנו ורק אנחנו מכניסות את עצמנו למעמד של קורבן.
בפועל אנחנו מנקות את הבית כי אנחנו רוצות שהבית יהיה נקי, אף אחד לא מכריח אותנו, ואנחנו עושות את זה מתוך בחירה. אנחנו לא קורבן הנסיבות ולא לכלוכיות, אנחנו הסינדרלות שזכו לקבל בית ולסדר אותו לפי ראות עינינו.
הדבר לא אומר שאנחנו אמורות להעמיד פנים שאנחנו נהנות מתהליך הניקיון עצמו. אכן, ניקיונות זה דבר מעצבן ולא נעים. אבל למה שנכעס על עצמנו, על חיינו ועל בני משפחתנו?
הגיוני יותר שנכעס על הרצפה המלוכלכת, המטאטא המרגיז והסמרטוט הדוחה. מותר ואף מומלץ לשפוך עליהם את זעמנו, לתפוס אותם בכעס ולנגב ברוגז. כשהכעס מתועל לכיוון הנכון, הוא גם חולף מהר מאוד ולא מפריע להשלים את העבודה.
אגב, כשאנחנו כבר מתעלות את הכעס לכיוון הנכון, אנחנו פתאום גם רואות את האויבים האמתיים שלנו. כל אותם דברים קטנים וחמודים, שצוברים אבק בקצב מטורף, כל אותם משטחים שמדהימים את האורחים ביופיים המבריק שמבליט כל כתם וכל שריטה...
הלא הם אלה שגורמים לנו מדי שבוע לבכות על גורלנו המר? אז אולי הגיע הזמן להוציא מהבית את כל אלה שממררים לנו את החיים ולהכניס דברים פשוטים וידידותיים יותר?
]]>
