לא דיכאון לידה, לא מחלה, לא שלום בית: מה קרה בין בני הזוג ואיך זה נפתר?

"אני נשוי זה תשע שנים, וברוך השם יש לנו חמישה ילדים מתוקים וחמודים.

>> למגזין המלא - כנסו

אני ואשתי עובדים קשה לפרנסת המשפחה.

לקחנו על עצמנו משכנתא גדולה כך שההתחייבות שלנו בכל חודש גדולה מאוד.

השלום בית ברוך השם לתפארת, אבל אני מרגיש שאשתי בתקופה האחרונה - בעצם מלידת הבן החמישי שלנו - משהו קרה לה. משהו באנרגיה שלה כבה. משהו בחיות שלה כבה.

היא אישה בטבעה אנרגטית, שמחה וחיה אבל משהו קרה לה. הכוחות שלה לא אותם כוחות. היא גם מתלוננת על מיחושים לעיתים די קרובות - פעם הבטן, פעם הגרון, פעם הראש, ופעם רוקדים על כל החתונות!

אשתי חשבה אולי יש לה דיכאון אחרי לידה, היא הלכה להתייעץ אצל פסיכיאטר והוא קבע שאין לה דיכאון.

הלכנו לרופא משפחה לעשות בדיקות דם מקיפות ולא חסר לאשתי כלום.

אני לא יודע מה להגיד לך, מרדכי, אני מכיר טוב את אשתי זו לא האישה שאני מכיר".

ישבנו ושוחחנו, תוך כדי השיחה אני שואל אותו: "אשתך עושה בשביל עצמה משהו? היא יוצאת עם חברות? עושה ספורט? שחייה, הליכה. הולכת לחוג ריקוד. משהו בשבילה, משהו לנפש שלה, לפחות פעם בשבוע?"

"האמת", הוא ענה לי, "שבשנים הראשונות לחיי הנישואין שלנו היא הייתה הולכת, אבל כשנולדו עוד ילדים והייתה עבודה רבה מחוץ לבית ובבית, אשתי הייתה אומרת לי שאין לה זמן והיא צריכה להספיק לנקות, לבשל, לחתל, לסדר ושאר מטלות הבית.

דווקא הייתי דוחף אותה לצאת אבל ראיתי שזה רק מלחיץ אותה.

אשתי עובדת מאוד קשה, קמה בשש וחצי ויוצאת באוטובוס בשבע וחצי לעבודה בתל אביב, היא חוזרת הביתה בארבע - אני בעבודה - ואשתי מטפלת בילדים עד שאני חוזר בשבע בערב. לפעמים היא נרדמת על הספה בסלון באפיסת כוחות.

וכך חוזר למחרת אותו דבר, רוטינה קבועה".

"אתה יודע מה יש לאשתך", אמרתי לו, "יש לה משהו אחד: פשוט נגמרה לה האנרגיה! גם מכונה שהייתה עובדת כמוה הייתה קורסת מזמן.

בתחילת חיי הנישואין שלכם כשהיא עוד הייתה עושה משהו לעצמה - עושה כושר, יוצאת עם חברות פעם בשבועיים - זה נתן לה כוחות להמשיך את החיים.

תשים לב, מאז שהיא הפסיקה לעשות משהו לעצמה, היא מרגישה איך שהיא מרגישה.

אשתך זקוקה לעצירה, לאתנחתא, לנשום, היא בסך הכול בן אדם".

"אתה עושה משהו לעצמך?" שאלתי אותו, "אתה עוצר פעם בשבוע?"

הוא היה כנה איתי ואמר לי: "אני יוצא תמיד עם חברים בליל שישי, פעם לבריכה, פעם משחק כדורסל משחרר, ולפעמים התעמלות למעיים – צ'ולנט או יאפצ'ק, למי שלא הבין! פעם בשבוע, חוק ולא יעבור".

"אז אתה מבין נכון", אמרתי לו, "גם אתה עובד קשה, אבל יש לך את העצירה לנפש, את הסטופ. אשתך לא עושה את זה, וגם היא עובדת קשה מחוץ לבית וגם בתוך הבית.

לגוף ולנפש שלנו יש צרכים משלהם ואם אתה לא תיתן להם את זה הנפש והגוף יקרסו.

כמו שהגוף זקוק לוויטמינים, מינרלים, חלבונים, פחמימות, שומנים כדי לחיות, ואם לדוגמא יהיה חסר לגוף ברזל הגוף לא יתפקד כמו שצריך, אותו דבר אדם לא יכול להיות עבד, לעבוד ולעבוד ולא לדאוג לצרכי הנפש והגוף שלו.

ואם לא תיתן לגוף ולנפש את שלהם בטוב, הגוף והנפש בסוף ידרשו את שלהם והם יקחו את זה בכוח, שזה אומר שהאדם פתאום יהיה חולה וירגיש לא טוב, הוא יהיה חלש מחוסר אנרגיה, ומותש.

תקשיב לי, תשלח את אשתך לנשום אוויר צח, תדחוף אותה לזה בכל הכוח – למשל: שהיא תעשה ספורט פעמיים בשבוע עם חברה שלה.

אל תוותר על זה. אתה תראה שאשתך פתאום תתחיל להרגיש אחרת יחזרו לה האנרגיה והכוחות היא תהיה בריאה פיזית ונפשית".

אני רואה מקרים שאנשים פשוט קורסים פיזית ונפשית כי הם לא יודעים לעשות קצת סטופ לחיים. גם כך החיים מלאים לחץ: עבודה, התמודדויות, מתחים. תמיד אני אומר לאנשים תעשו משהו קטן לעצמכם, פעם בשבוע פעמיים בשבוע. משהו לבד בלי בן הזוג, לבד עם החברים שלכם או עם החברות שלכן.

התשובה: "אין זמן, עסוקים" זו לא תשובה, כי בסוף כשתהיה מחוסר אנרגיה ותרגיש לא טוב לזה כן יהיה לך זמן?! ולא רק זה כאשר אתה עושה לעצמך אתה חי חיים הרבה יותר אנרגטיים וחיוניים.

אותו יהודי יקר שהגיע אליי שמע לעצתי ודחף את אשתו לעשות ספורט פעמיים בשבוע, הוא סיפר לי שהוא שלח אותה לעשות "פילאטיס (אגב, זה שמו של ממציא השיטה) מכשירים". כמובן שבהתחלה אשתו לא רצתה ואמרה: "אין זמן, חבל על הכסף - זה מאוד יקר", אבל הוא לא ויתר והוא הצליח לשכנע את אשתו ללכת.