הבן ירד מהדרך, האבא נשבר והבן חשף: "הוא בן תורה, אבל התייחס לאמא כמו זבל"

>> למגזין המלא - כנסו <<

וברוך השם כבר עשרים וארבע שנים אני יושב ולומד בכולל ימים שלמים את התורה הקדושה, לא יצאתי לעבוד אף פעם. הייתה לי מטרה מאוד ברורה: 'אני רוצה להקים בית יהודי אמיתי שמבוסס על חסידות ויראת שמים'.

תמיד חלמתי, דמיינתי ורציתי מאוד שאזכה להקים משפחה יהודית אמיתית. מה לא עשיתי בשביל זה.

הייתי לומד היטב, מתפלל בכוונה, משקיע בילדים בלימוד תורה וסיפורי צדיקים ובקיצור מה לא, כדי שילדיי יצאו חרדים לדבר השם באמת.

והכול עשיתי באווירה נעימה וטובה בלי לחץ.

אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד יש לנו בסך הכול ארבעה ילדים שלושה בנים ובת. לקח לנו שנים שנולדו לנו ילדים.

הגדולה שחיתנתי, הספיקה להתגרש לפני מספר חודשים, והבן אחריה בחור - לפני מספר שבועות עזב את הישיבה, אבל לא רק את הישיבה הוא עזב, הוא הוריד לצערי הרב את הפאות שלו, את הכיפה, את הכובע, חליפה, הוריד הכול לא השאיר שום סממן חיצוני, כלום!

אני כבר מספר שבועות בקושי אוכל בקושי שותה נגמרתי נפשית לגמרי מהסיפור עם הבן.

ואני שואל אותך במה טעיתי למה זה הגיע לי? כל כך הרבה שנים שהשקעתי בילדים והראיתי להם דוגמה אישית הכי חזקה שרק יכולה להיות.

והנה מכה אחרי מכה בת מתגרשת הבן יורד מהדרך. אני רק בוכה ושואל את אלוקים למה זה הגיע לי.

עשיתי הכול לפי הכללים למה זה מגיע לי?!

אני יודע שאני צריך להתחזק שהכול לטובה והכול בהשגחה פרטית אבל אמרתי אני אפנה אליך אולי טעיתי בחינוך שלי.

אולי אני אציל את הילדים הנותרים שלי".

המשכתי לדבר איתו כאב לי באמת על היהודי היושב מולי. הוא עובר עכשיו קושי גדול מאוד.

"תקשיב מרדכי", הוא אומר לי, "לא הגעתי בשביל שתחזק אותי, הגעתי כדי שתגיד לי בפרצוף את האמת במה טעיתי ואת מה אני צריך לשפר.

אני אדם תכליתי ולעניין".

הסתכלתי לתוך עיניו ושאלתי אותו: "רבי יהודי לא סיפרת כלל איך חיי הזוגיות שלך. איך אתה חי עם אשתך, איך אתם מסתדרים ביניכם.

האם אתם אוהבים אחד את השני או שחס וחלילה לא. האם אתה מכבד את אשתך, מתייחס אליה בכבוד, מעריך אותה, נותן לה מחמאות, מעניק לה את כל הצרכים שלה. או רחמנא ליצלן אתם רבים ביניכם ואולי אף לפני הילדים".

אני נפגש עם הרבה אנשים אבל היה זה יהודי מיוחד, הוא לא ניסה לטייח ולהגיד כך או כך אלא פשוט אמר את האמת במלואה.

בהתחלה היהודי היושב מולי פשוט השתתק למספר דקות. "שאלות קשות אתה שואל", אמר לי, זה סיפור ארוך".

ואז המשיך: "בוא אני אהיה איתך כנה ואמיתי בכל הנושא הזה. ואני אענה לך בכן ולא.

אז לגבי אהבה מה ששאלת האם אני אוהב את אשתי ואשתי אותי, אז התשובה היא: לא!

ואנחנו לא מכבדים אחד את השני לא מעריכים אחד את השני ולא כלום.

אבל זה כן - בחיים לא רבנו לפני הילדים. הילדים לא שמעו מאיתנו בחיים מריבה אחת.

אבל זה ברור שהם שמו לב למתיחות בינינו ולחוסר הערכה בינינו".

"אתה חושב שיש קשר בין הבת והבן שלך ומה שקרה איתם למצב הזוגיות שלכם?" שאלתי.

"הדגשתי לך", אמר האברך, "לא רבנו לפני הילדים וכן היה איכשהו אווירה נעימה בבית.

היו לנו סעודות שבת יפות, טיולים משותפים כיפיים.

אתה יודע כמה השקעתי בחינוך הילדים האלו. כמה עשיתי לעצמי דברים קשים ברוחניות רק כדי שהילדים יראו ויתחנכו.

ויראו איך צריך להיות בית יהודי אמיתי".

"אני לא נביא", אמרתי לו, "יש ילדים שגדלו כמו שהילדים שלך גדלו והם לא התגרשו ולא ירדו מהדרך, אין פה שחור לבן של תשובה. אבל אם אתה שואל אותי הרי שלפי הנתונים שהבאת לי - זה בהחלט קשור לאיך שהילדים שלך ראו אותך מתייחס לאשתך, ואני בכוונה מתייחס אליך כי אתה פה יושב מולי.

איך הם ראו אותך מתייחס מכבד ומעריך את אשתך.