אני לא מושלם, אשתי לא מושלמת - החלטתי להתגרש; מה עושים?

הגיע אליי לפני תקופה יהודי בגיל שלושים וחמש וכך סיפר לי: "מרדכי, אני נשוי זה חמש עשרה שנה, יש לי ברוך השם שבעה ילדים - ארבעה בנים ושלוש בנות.

אני לא אלאה אותך בכל סיפור חיי הזוגיים, אבל במשפט אחד: 'נמאס לי'! חמש עשרה שנה של התמודדות הספיקו לי.

אני מתגרש סופית. אני כבר לא יכול לסבול את חיי כך. נמאס לי לריב, להשלים, ושוב להתחבר מחדש, ושוב לריב ואז להתחבר מחדש. די! אין לי כוח לסביבון הזה!

אני יודע, אני לא מושלם! וגם אשתי לא מושלמת! יש לי בעיות משל עצמי, אבל נגמרה הבטרייה שלי.

משהו אחד גורם לי פה לנקיפות מצפון די גדולות - שבעת ילדיי, מה הם חטאו ופשעו שהם צריכים להיות בכל הסבל הזה.

וגם קצת מבחינת האמונה שלי האם זה נכון להתגרש".

אנשים הבאים אליי בהחלטה נחרצת שרצונם להתגרש אני נוהג לשאול מס' שאלות:

שאלה ראשונה - כשתעמוד מול המראה ותשאל את עצמך האם עשיתי את הכול במאת האחוזים, או לפחות בשמונים אחוז, שהבית הזה יישאר על מכונו ולא יתפרק, תשובתך תהיה חיובית?

אבל תהיה אמיתי עם עצמך. כי מאוד קל לדמיין שאני עשיתי הכול למען הנישואין האלו. אבל ברוב המקרים, ממש ברוב המקרים, אם אדם הוא כנה עם עצמו אז הוא יודע שהוא לא עשה באמת אפילו שלושים אחוז למען נישואיו.

ואם הוא לא מבין אז אני משתדל להראות לו בעדינות, איך הוא היה צריך להתנהג ואיך הוא טעה ולא עשה.

שאלתי אותו אתה יכול לעמוד מול המראה ולהגיד לעצמך: אני נקי. אני מתגרש בלב שקט. אני עשיתי את הכול למען הנישואין האלו.

תשמע, ענה, ניסיתי לא פעם ולא פעמיים. שאלתי שוב האם ניסית פעם ברצף שלשה חודשים לעשות באמת את מה שצריך לעשות בשביל אשתך, או שזה היה חצי שבוע ואז שוב פעם פגעת או הערת. בקיצור - עשית מעשה שהרס את הכול.

שאלה שנייה שאלתי אותו האם אתה יכול לעמוד מול שבעת ילדיך להסתכל להם בעיניים ולהרגיש מצפון נקי. כן, התגרשתי כי הייתי הבעל הכי טוב, עשיתי את הכול למען הזוגיות שלי. ובגלל זה אני מוכן להפקיר את הנפש רוח ונשמה שלכם כך לבד.

האם אתה מודע לבעיות רגשיות ונפשיות שיש לילדים להורים גרושים.

אחרי החגים שנה שעברה קיבלתי לטיפול בחור בגיל ארבע עשרה, אני לא יכול לתאר איך הוא מירר לי בבכי איך עברו עליו החגים.

ההורים שלו התגרשו ואמא שלו עשתה צו הרחקה לאביו על לא עוול בכפו רק כדי שלא יראה את הילדים.

איך רציתי את אבא שלי שיברך אותי לפני יום כיפור, איך רציתי אבא בשמחת תורה, בכל החגים, ייבב.

אבל כל זה לא היה לי.

לא אאריך בזה אבל ההתמודדות של ילד להורים גרושים, בפרט ילד חרדי שיש לו בית כנסת שהוא מתפלל בו תדיר, חברים, חגים, שבת, קידוש, היא קשה מנשוא.

שאלה שלישית שאני שואל - הרי אתה יודע שאתה לא מושלם שבדרך כלל אם מכבדים אחד את השני אז לא מגיעים ברוב המקרים למצבים כאלה.

אלא מה יש דברים שאתה צריך ללמוד מה זו אישה איך צריך להתנהג אליה. לטפל בבעיות האישיות שלך שבהרבה מן המקרים משפיעים על הזוגיות.

אז במקום להתגרש ואז ללמוד איך צריך להתנהג לאישה, בוא כבר תטפל בעצמך עכשיו במקום להתגרש.

שאלה רביעית שאני שואל - האם אתה בטוח שאתה מסוגל נפשית לכל התהליך הזה של גירושין? אני לא יכול להסביר כמה אנשים אמרו לי בביטחון שהם חזקים מספיק כדי להתגרש, וכמעט כולם היו אחרי כן מפורקים רגשית.

שאלה חמישית וזו מציאות שאני רואה שוב ושוב ושוב - הרי אנחנו מאמינים באמונה שלמה שיש בורא לעולם ושכל אחד בעולם מקבל את החבילה שלו וההתמודדות שלו.

ואי אפשר לברוח מכך!

האם אתה אכן מאמין בכך?

אתה מתגרש אתה אחרי זה מתמודד עם הרבה יותר קושי. מאלוקים אי אפשר לברוח, מהתמודדות שהשם מביא אי אפשר לברוח, לא תמיד זה קל. לא סתם כתוב על מי שמתגרש שמזבח בוכה עליו דמעות.

אבל אם הולכים באמונה ובעבודת המידות ובהבנה שזה התיקון שלי ומה שהשם עושה זה הכי טוב אז הרבה יותר קל לעבור את זה.

אני לא מפחיד אלא אני רואה את המציאות שאי אפשר לברוח מהתמודדות שהשם נותן. ואם אדם הולך באמונה ובעבודת המידות אז בסוף הקושי שהיה לו נפתר.

ולא רק בענייני נישואין - כל אחד ואחת מאיתנו מגיע לעולם הזה על מנת לתקן דברים מסוימים. ואם אדם רואה שקשה לו בדבר מסוים אז שיידע שזה התיקון שלו שבשבילו הוא הגיע לעולם הזה.

שאלה שישית - האם אתה בטוח שמבחינה רגשית אין שום בעיה? כי לפחות מהניסיון שלי ברוב המקרים של בעיות בין בני זוג הן לא נובעות מחוסר התאמה אלא הן נובעות מבעיות רגשיות שיש לאחד מבני הזוג או שיש לשני בני הזוג גם יחד.

ואז זה יוצר בעיות רבות. לדוגמה: אדם שהוא מאוד רגיש ופגיע כל מילה הכי קטנה שלא במקום תהיה סוף העולם.

אם אחד מבני הזוג סובל מדיכאון חרדות וכד' אז גם זה יוצר בעיות.