היא היחידה שכולם זקוקים לה, ומחפשים אחריה, היא מצויה בכל מקום אך לא תמיד במקום הנכון, היא יכולה להיות אגואיסטית ואנוכית, היא יכולה להיות מזוייפת, היא יכולה להיות נקיה ופשוטה, היא יכולה להיות נטולת אינטרס, היא יכולה להיות בצד מבלי שנשים לב אליה, היא יכולה להיות במרכז ולבלוט, היא יכולה להיות שקטה אך עוצמתית, אך לא תמיד היא אמיתית.
יש הרבה סוגים של אהבה, אז איזו אהבה אנחנו צריכים? קצת מכל אחת, לאמץ בחום את המשובחות, ולהיפטר מהלא טובות, להוציא מחיינו את המזיקות.
אנו חוגגים את יום ט"ו באב בגלל מה שקרה בעבר, גם בגלל העתיד- יום בניית הבית השלישי, אך גם ובעיקר, בזכות ההווה. זהו יום טוב וקדוש, שמזכיר לנו לאהוב עוד קצת בשבילי זאת ההזדמנות לומר תודה לבורא עולם על הלא ברור מאליו, על האהבה בחיי, שמצמיחה לי כנפיים ונותנת לי כוח לעשות את הבלתי אפשרי לפעמים.
האהבה מהבעל, משפחה, מהחברות, מהסובבים, מהילדים, מעגלים מעגלים של אהבה ששם אותנו הקב"ה בהם, כל אחד והמעגל לו הוא זקוק כדי לצמוח ולהיבנות. אך האהבה הזאת היא קלה, לפעמים היא כמובנת מאליה, ונדמה שהיתה שם מאז ומתמיד.
לפעמים היא לא תלויה בדברופשוט נולדת ביחד עם הילדים, לעיתים היא תלויה במה שעתיד להתבטל, אך מה כשזה מגיע לאהבת השונה או הזר?
היהודי מצווה ב "ואהבת את השם אלוקיך" איך אפשר לצוות על אהבה? או שאוהבים או שלא, אז מה זאת האהבה בעצם? בעיניי, אהבה זה היכולת להתבונן ולהודות על הטוב שיש באחר, כשרואים כמה גדול הקב"ה אזי הלב מתמלא באהבה על כל הטוב והחסד שהוא מרעיף עלינו.
אך זו לא נקודת ההתחלה, נקודת ההתחלה היא ההשקעה. כשמשקיעים בקיום המצוות מגיעים לאהבת ה', כך באהבת האחר, כשמשקיעים התבוננות, ונתינה, מגיעים לאהבה.
היכולת לאהוב היא המתנה האדירה שקיבלנו מהקב"ה.
במסכת תענית מובא ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן (בגדים) שאולים, כדי לא לבייש את מי שאין לה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים".
מה הקשר בין כיפור לטו' באב? זה נכון שבטו' באב בנות ישראל לבשו לבן, ובכיפור אנו לובשים לבן, אך מעבר לזה, קרו כמה וכמה מקרים של פיוס ואהבה, בין אדם לחברו. בין שבט לשבט. וכיפור יום של פיוס בין אדם למקום.
בטו' באב יצאו בנות ישראל במחול בכרמים, ואילו בכיפור זוכים אנו למחילה, הקשר בין מחילה למחול הוא שלשתיהן שורש זהה מ.ח.ל וזה מראה לנו שמחילה צריכה להיות כמו המחול המתחיל במעגלים מחילה צריכה לבוא מהמעגל הפנימי, כמו אדווה של מים המתחילה בקטן ולאט לאט מתרחבת וגדלה, מתעצמת לעוד ועוד מעגלים סביבה, אני צריכה קודם לקבל ולאהוב את עצמי, לסלוח לעצמי על חסרונותיי (המעגל הראשון) ברגע ואקבל את עצמי בחמלה, אוכל להתבונן בעין טובה ובאהבה על האחר (המעגל השני) בזכות האהבה שקיבלתי מהוריי ומחנכיי אוכל להעביר אותה הלאה לילדיי וכך היא תופץ לעוד ועוד מעגלים.
כדי לתת קיום לאהבה ולשמר אותה, אצטרך בתוכי את הכוח למחול ולסלוח, כי בלי מחילה האהבה מתנפצת, הגאווה הורגת אותה, וכשסולחים הלב מתרחב, והרגליים נעשות קלותעד שנהיה חשק לצאת ולרקוד!
קבלו את היום הזה באהבה,שתזכו לאהוב ולהיות נאהבים מעתה ועד עולם.
]]>
