דודי הוא הבן האהוב, והיא מחכה לראותו מתחת לחופה, עם בחורה טובה ומתאימה. אחרי הבירורים שערכו על ההצעה שקיבלו, היא נשמעה לה בדיוק בשביל דודי, לא סתם עוד אחת, ולכן הפעם ההתרגשות והציפייה היתה גדולה מהרגיל.
המחוגים בשעון מראים את השעה 6, עוד שעה הפגישה. דודי שוב מביט במראה, מסדר שערה סוררת, בודק את השיניים, שיהיו נקיות ויפות, הנעליים מצוחצחות, הוא מעיף עוד מבט, מחייך ויוצא מהבית.
הנה באה השעה, ולבו פועם בחוזקה, הוא דופק בדלת ביתה, ואביה של הנערה פותח את הדלת, "שלום עליכם!" אומר בלבביות, ומזמין אותו פנימה. הוא קורא לבחורה, שמה בישראל תמר. והיא הייתה יפה אך קצת משונה, והוא ממבט ראשון הרגיש איך הוא מתאהב דווקא ביופי המשונה שלה. תנועותיה נראו לו חינניות כל כך והם התיישבו לשוחח.
על השולחן הונחו קנקן מים, שתי כוסות וצלחת עוגיות תוצרת בית. דודי היה נרגש כשהוא מזג מים לכוס, ידו רעדה מעט וכמה טיפות מים נשפכו על השולחן, היא חייכה בהבנה "לא נורא", אמרה בקול מתוק.
הם דיברו, היא סיפרה לו על החיים בסמינר, והוא סיפר על המשפחה שלו, השיחה המשיכה וזרמה, מנושא לנושא, והוא הרגיש איך הוא מתחבר לדיבור שלה, לטון, לחיתוך המילים. היא סיפרה לו על תחביביה וכמה היא אוהבת את הים, איך לפני שבוע היא קיבלה כוויה, והיא שכבה שבוע במיטה. דודי רגיש, הוא מנסה קצת לנחם, עד כמה שהוא יכול בגדר המותר.
איכשהו הגיעו גם לשוחח על המחלוקות שפקדו את הציבור החרדי. ואיכשהו עברה חלפה לה שעה בכיף. לא היו השתיקות שהוא חושש מהן תמיד. כשתמה לה הפגישה, הם נפרדו.
מיד כשדודי יצא מביתה הוא התקשר לאמו, היא ענתה אחרי צלצול אחד. הוא אמר לה שמאוד נהנה, ועכשיו צריך לקבל את חוות דעתה של הבחורה. מבחינתו הוא מעוניין בעוד פגישה, אבל ימתין כפי שנהוג לקבל תשובה, וזה לעתים לוקח זמן. הוא כבר יודע.
דודי חוזר לישיבה, והולך לישון. ושוב כמו בליל אמש, מתהפך על משכבו. לא מצליח להירדם, חושש מתשובה שלילית. 'אבל למה לחשוב כך?' הוא שואל את עצמו, הרי השיחה זרמה והיה נחמד. לבסוף הוא נרדם מותש ממחשבות.
למחרת הוא מתקשה ללמוד. מוצא את עצמו חושב עליה. נזכר בקולה המתוק ובדיבורה המיוחד. אחר הצהריים, הוא מקבל שיחה מאמו, "שלום, מה שלומך דודי? היא שואלת, והוא מזהה את קולה, יבש ודיבור קצר. הוא כבר מבין, אך למרות זאת היא ממשיכה בשיחה, והולכת קצת מסביב, עד שאומרת במפורש שהם העבירו תשובה שלילית. לא תהיה פגישה נוספת, השידוך יורד מהפרק.
הוא לא בוכה. הוא רק נכנס למיטה וחוזר לישון, הוא כלל לא רוצה לקום. לא מחר ולא מחרתיים, רק לישון. נמאס לו לקבל תשובות שליליות. ואכן, השינה שנטשה אותו בשני הלילות האחרונים, הגיעה והפילה תנומה על עפעפיו, והוא ישן, בלי חלום, ברצף, עד השעה 10 בבוקר.
הוא קם, שבע שינה, ומחליט בלב שמה שלא יהיה הוא לא יישבר. הוא מתארגן בזריזות, מביט במראה, מסדר שערה סוררת, מחייך לעצמו, ויוצא לשגרת יומו.
הוא נכנס לבית מדרש פותח את הגמרא ולומד בקול מתוק.
]]>
