אומרים שגברים לא מבינים נשים. ואומרים ש"גברים ממאדים ונשים מנוגה".
רק הבוקר חוויתי זאת מקרוב, ואולי במחשבה שניה זה מה שגרם לי לכתוב את השורות הבאות.
חוי, שותפתי למשרד, קיבלה פניי הבוקר במאור פנים כהרגלה, מזגנו לנו כוס קפה שגרתי, העברנו חויות שונות, והתחלנו לעשות את המוטל עלינו בעבודה במרץ ובנעימות.
לאחר שעתיים, ללא סיבה שהובילה לכך, התהפך גלגל מצב רוחה, וחוסר רוגע תפס את מקומו.
"אין לי מושג מה עובר עלי" ניסתה להסביר במבוכה.
תכל'ס, כולנו מכירות את המשפט: "זה לא היום שלי".
נשים את הדברים על השולחן ונקרא להם ב"רחל ביתנו הקטנה": מצבי הרוח הנושבים מעזרת הנשים.
קל להשליך האשמות על העולם הסובב, אך תכלס המציאות שבדרך כלל נכונה, היא הפניית האצבע אלינו. או בהסבר פשט אל המתחולל בתוכנו.
כי כשמפנים אצבע מאשימה כלפי אחרים, נמצא ששלושה אצבעות נשארות מופנות לכיווננו, כרמז: "בדוקנה עצמכן לפחות שלוש פעמים, טרם תאשימו את הבעל ואת העולם".
האם האשמה אכן מוטלת עלינו?
האם בכוחנו לשנות מצב רוח נתון שנראה כביכול שלא באשמתנו?
מעיון בנושא התברר כי מצב הרוח של האדם, נוצר בדרך כלל, לפי המבט שבו הוא מפרש וחווה את האירועים שעוברים עליו.
על מנת שמצב רוחו של האדם ישתנה, צריך לקרות שינוי כלשהו.
השינוי יכול להעשות או במצב האדם, או בצורת ההסתכלות של האדם על המצב שלו, או בשניהם ביחד.
כלומר, שגם המצב הקיים ישתנה, וגם האדם יראה את הדברים אחרת.
ככל שהשינוי בצורת ההסתכלות של האדם על מצבו, גדול יותר, וככל שמצב האדם ישתנה יותר ויותר, כך כמות השינויים במצב הרוח של האדם, גדלה יותר ויותר.
הרי, שינוי חשיבה מהווה שינוי בהרגשה.
השאלה שצצה, כיצד ניתן להגיע לידי איזון במצב הרוח?
ככל שנשים יהיו מודעות יותר לתהליך ההורמונלי המשפיע עליהן בתקופות שונות בחייהן, כך תוכלנה לשלוט על כך, ולהקל על עצמן.
"אם האישה תתפנה יותר להפנים ידיעה זו בתקופות אלו, כביכול, היא השולטת על המצב ולא המצב ישלוט בה, כך תופעות שנובעות מהליך הורמונלי יעברו בקלות מבחינה פיזית ונפשית", מסבירה מירב שרמן, דולה במקצועה. (ומפתחת שיטת "שרמן").
"האדרנלין עולה במהלך חיי היומיום שלנו בבית ובעבודה; ככל שהעבודה, בבית ומחוצה לו, אינטנסיבית יותר וכרוכה בפעילות מחשבתית ופיזית רבה יותר, כך עולה רמת האדרנלין בגופנו, וככל שיש רמת אדרנלין גבוהה יותר, כך עולה רמת הכאב אצל האישה. כדי שלא יכאב, יש להרפות מעצמנו.
הפחתת כאב פועלת על ההרגשה האישית של האישה בפרט ועל סובביה בכלל.
קוראים לזה: הרפיה.
במילים אחרות: "הרפי מעצמך, אל תכבידי".
לא חייבים כמובן לפרוש מחיי היומיום, כשאישה לומדת את שיטת ההרפיה בעצמה ומתרגלת במשך כמה חודשים ברצף, היא תדע לעשות ולנהל זאת גם בתוך חיים אינטנסיביים מאוד. קל מאוד להאשים תהליכים הורמונליים, אבל כדאי לדעת שיש לנו הרבה אפשרות לשנות ולהרגיש טוב מבלי שהסביבה תסבול מכך או אנחנו.
לעיתים, מרוב הנסיון להשתלט אנו יוצאות משיווי משקל נכון. ולמעשה, צריך לנהוג הפוך. להתחבר לעצמנו, ולהתאים המשימות לפי הצורך.
להתגמש גם עם עצמנו. ולא על חשבון הסביבה (בית, עבודה), כי כשטוב לנו טוב גם לסובבים אותנו.
השינוי הזה יכול להידמות להחלפת מרירות טעמו של קפה "הפוך" במילק שייק מתקתק.
זה תלוי בך,
רק אל תגידי, שלא מבינים אותך!
]]>
