ואילו הוא? שמח בחלקו... הכל מושלם! אשתו מושלמת, הבית מתוקתק, הילדים מחונכים ומביאים ציונים נאים, תמיד בגדיו נקיים ומסודרים, מה עוד הוא צריך בחייו?.
על פי המדרש, ההבדל המהותי בין גבר לאשה נעוץ בעובדה שהגבר נולד בבוקר יום השישי, בתוך ששת ימי המעשה, ולכן מהותו מעשית ועניינית יותר, ואילו האשה נבראה בערב שבת, רוחנית יותר' רגישה, נשמתה גבוהה ועדינה.
הסבר זה מאפשר לנו הנשים לכאורה להבין את ההבדלים בינינו לבין בני זוגנו, אולם לא נותן מענה לצורך הבסיסי של האשה באותה אהבה שאפיונה תשומת לב, הבעת הערכה, רגישות לתחושותיה ורצונותיה ועוד.
לא רק זאת. אנו חיים בעידן שלכאורה מטשטש עוד יותר את ההבדלים בין המינים. נשים כיום לומדות ומתמקצעות במקצועות שבעבר היו נחשבים גבריים לחלוטין; רפואה, ראיית חשבון, עריכת דין, פרסום ושיווק, מדעי המחשב ועוד.
אולם אליה וקוץ בה, העיסוק במקצוע תובעני ומתגמל לא משנה ולו בפסיק את מהותה של האשה. היא עדיין תחזור בערבו של יום לביתה, תלבש את מדיה כאשת איש, אמא, מורה, מחנכת, מסדרת, מטפלת, מטפחת ומארגנת, ואולי אף יותר מבעבר תחוש כי אינה מקבלת את היחס לו היא מצפה מבעלה. לא נעים להודות, אולם העולם המודרני ששואף לשיוויון בין המינים לא לוקח בחשבון את ההבדלים המהותיים בין נשמתה של אשה לנשמתו של גבר, ובודאי שלא מביא עמו פתרונות להבדלים אלו הבאים לידי ביטוי בזוגיות.
אז כן, אשה יקרה ואהובה שלי, מגיעה לך בהחלט תשומת לב. נשמתך הרכה והעדינה, הרוחנית והשמיימית רוצה לחוש מוכלת ומוגנת, נראית ונשמעת על ידי מקהלת מלאכים שישירו לך פסוקים מ"אשת חיל" לא רק פעם בשבוע, אלא מספר פעמים ביום, או לפחות בסופו של יום עבודה מלא וגדוש בו הענקת את כל ליבך ונשמתך לכל העולם סביבך. את מרגישה מרוקנת, כי אכן היית בנתינה בלתי פוסקת כל היום, ומחפשת את המטען שיטעין אותך כעת באנרגיות נוספות להמשך היום והשבוע, ואינך רוצה להרגיש כי כל זה מובן מאליו.
כפי שהשם מבקש מאיתנו להודות ולברך, ולא לקבל כמובן מאליו את כל היש, גם את מבקשת את אותה מידה של קדושה שבה תרגישי את אותה הודיה וברכה שמעשיך אינם מובנים מאליו.
אמממ... אז כאן אתה נכנס לתמונה, בעל יקר אלו מצוות "עשה" המוטלות עליך, במסגרת "נעשה ונשמע", גם אם אינך מבין תמיד את ההגיון והרציונל שבדבר. ואולי אתה צודק, אין כאן תמיד הגיון, וכן, גם אתה עושה ופועל ומשקיע ומתמיד ופועל מעל ומעבר לכוחותיך, ולא מחכה לתודה והערכה.
אך מצוות עשה אלו מחייבות אותך לא כי הדבר הגיוני או שיוויוני בעיניך, אלא מכיוון שנשמותיכם שונות זו מזו, וזו הדרך לשמח את אשתך, להטעין אותה באנרגיות לעוד עשייה ונתינה שבונה את ביתכם המשותף, ומאפשרת לך להיות עסוק בעולמך, בלימוד התורה ובפרנסה בשקט ובבטחה כך שבעודך נמצא מחוץ לביתך, אתה שקט ובטוח שאשתך מהלכת בביתכם כמלכה, נושאת בעול הלא פשוט של גידול הילדים, פרנסה ואחזקת הבית, אך מתוך שמחה וחדווה ולא בפנים מכורכמות ועצובות של אשה שנשכחה.
אז מה הן אותן מצוות עשה שבין איש לאשתו?
ראשית, מילות פירגון והערכה; על האוכל הטעים שבישלה, על הבית המטופח, על יופיה, הליכותיה, הילדים המטופחים שמביאים לשניכם גאוה ועוד.
שנית, הפנה את תשומת הלב להקשבה מלאה. פשוט – הקשב לה! לעיתים כל מה שאשה רוצה הוא להשיח את ליבה בפני בן זוגה, ושכל מעייניו יהיו נתונים אליה, לא תוך כדי קריאת עיתון או עיסוק אחר. הקשבה שמלווה בשאלת שאלות והתעניינות אמיתית, בלי להתפרץ לדבריה, בלי "אמרתי לך" או "מה איכפת לך ומה את מתרגשת". פשוט הקשב ותן לה את התחושה שדבריה, המשקפים את רגשותיה ותחושותיה חשובים לך.
שלישית, הצע את עזרתך במה שאפשר. לאשה כוחות רבים, אולם נשמתה עדינה, ולעיתים כשנשמתה מתעייפת, גם כוחותיה הפיזיים אוזלים. הצע לה עזרה בעריכת קניות, בישיבה עם הילדים על שיעורי בית, בסידורים הקשורים לבית או כל דבר אחר שבו תמצאו דרך לחלוק ביחד את המשימה המשותפת הזו שנקראת "גידול משפחה".
רביעית, בפשטות, שאל אותה מדי פעם מה היא רוצה וצריכה על מנת להתמלא באנרגיות? אשה לא תמיד צריכה מתנות יקרות בשביל להרגיש אהובה ונחשקת, לעיתים היא תבקש ממך בפשטות הליכה משותפת מספר פעמים בשבוע בערב, בהם גם תרוויחו כושר לגוף וגם שעת כושר לשיחה משותפת. לעיתים תהיה זו גיחה לבית קפה או מסעדה לפינוק משותף.
ובעיקר, עשה לך את המנהג להתעניין באשתך ולהביע הערכתך כלפיה כמנהג קבוע, בדיוק כמו "קביעת זמנים לתורה", או "כבשים בני-שנה תמימים שניים ליום, עולה תמיד. את-הכבש אחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים".
כן כך בדיוק, ביתכם הוא מקדשכם, ועבודת הזוגיות כעבודת המשכן, נמשכת בוקר וערב בעקביות ובהתמדה ולא נפסקת לעולם.
הכותבת היא דוקטורנטית בבר אילן פסיכותרפיסטית אישית, זוגית ומשפחתית.
]]>
